בשבוע שעבר אחד עיתונים הדנים הגדולים פרסם סדרה של מאמרים על נשים, עבודה וילדים. זהו נושא שתמיד מעורר את הדיון לגבי מהו הדבר הטוב ביותר בהקשר של נשים, קריירה, השוויון המגדרי וגם בהקשר של הילדים.
במקרים רבים הדיון הופך להיות "חם" כשמדובר בנושאים כאלה ולעתים קרובות אני מוצאת שהוא מוצג מאוד ב"שחור- לבן". בגדול, מחנה אחד טוען כי אימהות שעובדות במשרה מלאה אינן מעניקות ןאת הילדות הטובה ביותר, ואילו המחנה השני טוען כי נשים שנשארות בבית עם הילדים מוותרות על הזדמנות לפתח קריירה ולהגשים את עצמן ובעצם בסופו של דבר הופכות להיות נטל על החברה. אני חושבת שהעניין החשוב יותר הוא העניין של הבחירה והקבלה שלעתים קרובות מדי נשארות מחוץ לוויכוח.
אני עובדת פחות או יותר מאז שהייתי בתיכון. תמיד האמנתי בחשיבות של עבודה מחוץ לבית ותמיד התגאיתי בעובדה שאני יכולה לתמרן בין עבודה, ילדים ובית. כאשר שני הילדים שלי נולדו חזרתי לעבודה כבר לאחר 14 ו -16 שבועות. לא הרגשתי שבאמת הייתה לי כאן איזו בחירה. הייתי לי העבודה והיינו צריכים את הכסף, וזהו זה.
באופן מעשי, הרווחתי בעבודה רק קצת מעל מה ששילמתי לגן. עבדתי בעבודה שהייתה סבירה, אבל לא יותר מזה. הייתי קמה ממש מוקדם בבוקר כך שיכולתי להתחיל לעבוד שעתיים לפני כולם, אבל עדיין היו לי תחושות אשמה כאשר הייתי עוזבת שעתיים לפני כולם כדי לאסוף את הילדים מהגן. אני עדיין זוכרת היטב את ימי המחלה הרבים ואת תחושות האשם שהיו לי כלפי המשרד וגם כלפי הילדים. ועדיין, לא חשבתי שקיימת איזו דרך אחרת.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא חושבת שלהיות אימא במשרה מלאה זה דבר רע או אפילו שגוי. גדלתי עם אימא שפיתחה קריירה יפה לעצמה ואף פעם לא הרגשתי שהיא או אני הפסדנו משהו. היא אהבה, ועדיין אוהבת, את מה שהיא עושה וזה גרם לה להיות מרוצה ואימא מדהימה בעקבות זה.
אני מדברת על אלה שאינן מרוצות. אלה שהיו מעדיפות לעשות משהו שונה. אלה שלא אוהבות את הרעיון של להישאר בבית עם הילדים, לעבוד בעסק משלהן או לעבוד עבור מישהו אחר. אלה שלא מרוצות ממה שהן עושות אבל מפחדות לשנות את המצב כי הן מתאימות את עצמן למה שהן חושבות שמצופה מהן. אני מאמינה שאפשר אחרת ובמקום שיש רצון יש דרך!
בסופו של דבר עזבתי את מקום העבודה שלי והתחלתי לעבוד מהבית. יש כאלה שיאמרו שאני "ברת מזל" כי יכולתי לעזוב את העבודה שלי ולבלות יותר זמן בבית. אני כן מרגישה ברת מזל, אבל זה כך בעקבות הבחירות והוויתורים שעשיתי.
אני עדיין עובדת אבל לא במובן המסורתי וישנם ימים שבהם אני עסוקה אפילו יותר מבעבר. לקח לי הרבה זמן להבין שמה אני מביאה למשוואה של המשפחה שלי, לא בהכרח צריך להיות שכר קבוע. ושאם אני לפעמים עושה את רוב עבודות הבית, זה לא אומר שהשוויון בין המינים נכשל (או שאני נכשלתי בו). להיפך, אני חושבת שאנחנו יותר שווים מתמיד כאשר אנחנו עובדים זה לצד זו, עושים מאמץ ושמים דגש על המקומות היעילים ביותר כך ששנינו נוכל לתרום למטרה המשותפת שלנו, לעשות דברים בדרך שלנו, בקצב שלנו.
בסופו של דבר אני עושה את זה מסיבות אגואיסטיות; כשאני שמחה ומרוצה, אז גם אלה שסובבים אותי יהיו מרוצים. וזה לא משנה אם אני עובדת בבית, מחוץ לבית או בכל מקום אחר…..
השאר תגובה