הילדים שלי מקבלים דמי כיס. לעתים קרובות אנחנו שוכחים מזה וכך גם הם, אבל בעיקרון, כן, הם מקבלים דמי כיס. לכל אחד מהם יש צנצנת שבו הם אוספים את הכסף ולשם מוסיפים גם כסף שהם מקבלים מידי פעם לימי הולדת או לחגים.
בשבוע שעבר הקטנצ'יק (בן 6) לא הפסיק לדבר על איזה שהוא צעצוע של צבי נינג'ה שראה וממש רצה. אני בדרך כלל אומרת לא לבקשות כאלה, אבל פתאום חשבתי לעצמי: "יש לו את הדמי כיס, אם הוא רוצה להוציא חלק מהם על צעצוע, למה לא?" התברר שהוא באמת רצה לעשות זאת!
אנחנו הסכמנו על סכום מסוים שהוא היה יכול להוציא ואז לקחתי אותו לשתי חנויות צעצועים מקומיות כדי לבדוק את המחירים. מצאנו שבחנות הראשונה המחיר של צעצוע אחד היה שווה בדיוק להסכום שהחלטנו עליו אבל בחנות השנייה זה היה חצי מזה, מה שמאפשר לו לקנות שניים! הוא החליט על האפשרות השנייה, שילם בקופה בעצמו והלך בגאווה הביתה עם הצעצועים בשקית 🙂
כפי שאני רואה את זה, הוא למד כמה דברים פה:
1) לכסף יש ערך מסוים והם יותר מסתם מטבעות בצנצנת
2) כדאי לעשות השוות מחירים
3) קל יותר להתייחס לשווי וערך של משהו כאשר מוצאים את הכסף עליו בעצמנו
אז גם צעצועים וגם שיעור קטן – כמעט לא יכול להיות יותר טוב (או יותר חמוד) מזה 😉
השאר תגובה