כמעט כל הילדים מגיעים לשלב הזה שבו הם רוצים להחליט בעצמם מה הם רוצים ללבוש. אני יודעת שאצלנו היה שלב כזה. מישהו מאוד חכם (שלמרבה הצער, אני לא זוכרת מי זה היה) אמר לי שהדבר הנכון לעשות הוא לתת להם שתי אפשרויות בחירה, לא יותר ולא פחות, כך שכן תהיה להם בחירה, אבל היא לא תהיה מרובה מידי. וזו אכן הייתה עצה טובה מאוד שלפחות במשפחה שלנו, הצליחה למנוע הרבה דיונים והתפרצויות.
כשהייתי תלמידה בכיתה ג' היה לי מורה שהיה מאוד מינימליסטי בכל מה שקשור לארון הבגדים שלו. אני לא זוכרת את המספרים המדויקים אבל אני זוכרת שהייתה לו כמות מסוימת של כל פריט לבוש בארון שלו ושזה היה די מעט. הטענה שלו הייתה (וכנראה עדיין) שבכל מקרה אנחנו כמעט לא לובשים את כל הבגדים שיש לנו, אז למה שיהיו לנו כל כך הרבה?
באותו הזמן זכור לי שחשבתי עליו שהוא קצת משונה, אבל כיום אני די מסכימה עם דבריו. לדעתי יש לנו הרבה יותר מדי דברים ואני חושבת שיכול היה להיות מעניין לבדוק כמה מפריטי הלבוש שאנו מחזיקים, אנחנו באמת לובשים בכל יום, שבוע, חודש או אפילו שנה!
קיים דבר כזה שנקרא עיקרון פארטו או עיקרון ה-80-20. עיקרון זה אומר שברוב הדברים ניתן למצוא יחס של 80/20. למשל ש- 80% מכל העושר בעולם נמצאים בבעלות של 20% מהאוכלוסייה. או ש -80% מההכנסות של עסק ממוצע מגיעים מ -20% מהלקוחות שלהם.
כאשר מדובר בפריטי לבוש, אני יודעת בוודאות שיש לי יותר מדי ושהרבה מהפריטים הללו אני אף פעם לא לובשת. אני חושבת שאני יכולה לטעון (באופן מוצדק לחלוטין) שכ -80% מהזמן אני לובשת בערך 20% מכמות הבגדים שלי. אז אולי אני פשוט צריכה סוף סוף לעשות קצת סדר בארון שלי ולתרום את כל הבגדים שאני לא לובשת? או אולי מישהו יכול להציג לי שתי אפשרויות בכל פעם שאני צריכה להתלבש?
כך או כך, זה יהיה נהדר להיפטר מהבלגן ואני בטוחה שזה יחסוך לי המון זמן, ובסופו של דבר, גם כסף.
מה המצב של הארון שלכם ומה דעתכם על הנושא? אשמח מאוד לשמוע!
השאר תגובה