שאר העולם כבר נכנס לעונת החגים, וכבר ניתן להבחין בקלות במירוץ למתנות בכל רשתות המדיה החברתית. כאן בארץ אנו נמצאים בעיצומו של חג החנוכה. וובדרך כלל, המשמעות של כך היא שמקבלים ונותנים מתנה אחת או שתיים (לפחות עבור הילדים), אבל עדיין, זה אפילו לא מתקרב למה שקורה בחג המולד ברוב הבתים ברחבי העולם.
במשפחה שלנו, הזמן החשוב ביותר להעניק מתנות הוא בימי הולדת. הילדים שלי נולדו בהפרש של 22 חודשים ובגלל הפרש הגילאים הקטן הזה, יצרנו לעצמנו סוג של מסורת שבה הילד שלא חוגג יום הולדת, גם מקבל מאיתנו מתנה קטנה כאשר אנו חוגגים את יום הולדתו של השני.
השנה, הם כבר גדולים יותר ולכן דיברנו איתם על כך שיהיה נחמד אם גם הם יתחילו לתת אחד לשני מתנה ביום ההולדת. משהו קטן שהם יקנו מהכסף שלהם או משהו שהם יכינו בעצמם.
בשבוע שעבר הבת שלי חגגה את יום הולדתה ה-9. אחיה הצעיר ביקש שאלך איתו לחנות. הוא בילה שם די הרבה זמן, הסתובב והסתכל על כל הדברים והתלבט עם עצמו האם היא תשמח לקבל את זה או את זה. בסופו של דבר, הוא מצא לה משהו למלאכת יד שהוא ידע שהיא מאוד נהנית לעשות ובגאווה שילם בכסף שלו, מתוך הצנצנת שהביא איתו לחנות.
זה היה ממש יפה לראות כמה הוא ציפה ליום ההולדת שלה כדי להעניק לה את המתנה. לראות את ההתרגשות שלו כשהיא פתחה את המתנה וקראה את המכתב / הציור המצורף ואת האושר שהציף אותו כשראה כמה היא מאושרת לקבל את כל זה.
אז בעצם העובדה שהוא העניק לה את המתנה הזו, אני חושבת שהוא גם קיבל מתנה בתמורה. בכך שהוא הבין שעצם הנתינה לאחרים יכולה להיות דבר נפלא ממש כמו לקבל משהו בעצמך. וזה לא חייב להיות משהו גדול מאוד או יקר מאוד מכיוון שאני באמת מאמינה שמה שחשוב כאן זו המחשבה!
השאר תגובה