עצם העניין שאנחנו אימצנו לעצמנו דרך חיים די חסכונית בה אנו מודעים לאן יוצא כל שקל והעובדה שקבענו לעצמנו ״חוקים״ כמה מותר לנו להוציא ועל מה, יוצרת פעמים רבות שיחות מעניינות עם אנשים שאני פוגשת בדרכי. יש כאלה שחושבים שזה מוזר, יש כאלה שחושבים שאנחנו קמצנים ויש כאלה שבכלל לא שמים לב לכך. מה שכן שמים אליו לב הוא שאנחנו שנינו לרוב בבית ולרוב אוספים את הילדים מיד בתום הלימודים, וזה דבר שבדרך כלל כן מעורר עניין.
יצא לי לפגוש אנשים שחושבים שלחיות ללא מייבש כביסה זה משהו מן העבר ושלתלות בגדים על מתלה כביסה זה בזבוז זמן. פגשתי גם אנשים שחושבים שלנסוע באוטובוס זה סימן שאין לך כסף לרכב. לנו אין מייבש וכן יש לנו רכב (ועדיין לפעמים אנו נוסעים באוטובוס), אבל זה לא העיקר כאן מכיוון שאלו רק דוגמאות.
לא כל כך חשוב מה יש לנו ומה אין לנו, אבל כל העניין הזה גרם לי להבין כמה אנחנו מושפעים מהדברים שאנחנו חושבים שצריך או לא צריך שיהיו לנו. זה משפיע על הדברים שאנחנו עושים וזה משפיע על הצורה שבה אנחנו מוציאים את כספנו – ובדרך כלל לא בצורה שהכי מועילה לנו. במקום לעשות את הבחירות שלנו בעצמנו, אנחנו הרבה פעמים מצייתים לאלה שהכתיבו החברה והתרבות שבקרבה אנחנו חיים. בגלל דברים מהסוג הזה, אנחנו קונים דברים שאנחנו לא באמת צריכים ושלפעמים גם לא יכולים להרשות לעצמנו מבחינה כלכלית.
אז יכול להיות שצורת החיים שלנו אולי נראית קצת מוזרה לאנשים מסויימים, אבל זאת הדרך שאנחנו מאמינים שהיא המועילה ביותר עבורנו ועבור ילדינו.
השאר תגובה