אתמול הרהרתי קצת על האופן שבו אנו בוחרים להציג את עצמנו בפני אחרים. איך אני בוחרת להציג את עצמי בפני אחרים. באמצעות הדברים שאני מפרסמת במדיה החברתית, במה שאני לובשת, בבית שאני גרה בו, בסוג הרכב שאני נוהגת ואף במה שאני כותבת כאן בבלוג, אני מציירת תמונה של מי שאני – או מי שאני רוצה להיות.
אני חושבת שזה טבעי. כולם עושים את זה. גם אלו שמעמידים פנים כאילו לא אכפת להם. אני חושבת שכן אכפת להם.
אכפת לי מה אנשים חושבים עליי ואיך הם רואים אותי. ככל שאני מתבגרת, אני בטוחה יותר במי שאני ואכפת לי פחות, אבל עדיין אכפת לי.
האמת היא שאני חושבת שאנחנו עסוקים בלתהות מה אחרים חושבים עלינו יותר ממה שהם באמת חושבים. אנחנו נוטים להשליך את מחשבותינו על אחרים. אנחנו חושבים הרבה על מה שאחרים חושבים. אבל אולי הם לא חושבים כל כך הרבה עלינו כמו שאנחנו חושבים שהם עושים – או לפחות לא על הדברים שנדמה לנו שהם חושבים!
"אני לא יכולה ללבוש את זה שוב, רק לבשתי את זה", אני חושבת לעצמי לפעמים. אבל כאשר אני מנסה להיזכר מה אחרים לבשו, אני בדרך כלל לא זוכרת. אלא אם כן, זה היה משהו ממש יפה שהייתי רוצה לעצמי.
"באים אלינו אורחים והבית בלגן אחד גדול!", עובר לי בראש די הרבה. אני לא בודקת את רמת הניקיון אצל אחרים אז סביר להניח שלאחרים גם לא ממש אכפת (מלבד כמה אנשים מאוד נקיים ומסודרים). בסופו של הדבר אנשים רוצים פשוט לבלות זמן יחד, נכון?
שימת דגש גדול מדי על מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו יכול לגרום לנו להשתמש במשאבים, כמו זמן וכסף, על כל הדברים הלא נכונים. אז בואו ננסה להשתחרר! לא אכפת לאחרים כל כך כמו שאנחנו חושבים שאכפת להם (וזה דבר טוב ;-))
ולגבי איך שאנחנו מציגים את עצמנו? לפעמים יכול לראות מאוד מרענן ומועיל לראות את הצד הפחות מושלם של מישהו אחר. אני אנסה לפעול יותר בצורה כזאת ומזמינה אתכם להצטרף אליי.
השאר תגובה