לפני מספר ימים יצאתי לריצה. זה היה בערך שבוע (או שבועיים) מאז הפעם האחרונה שרצתי. אחרי כעשר דקות של ריצה חשבתי לעצמי: "למה אני לא עושה את זה יותר, וחשוב מזה, למה אני לא עושה את זה באופן קבוע?"
העניין הוא שלפעמים אני מרגישה כאילו הכול הולך כמו שצריך; אני כותבת פוסטים חדשים לבלוג על בסיס קבוע, אני קובעת לעצמי תפריט לארוחות ועומדת בו, אני עושה ספורט מספר פעמים בשבוע וגם יודעת בדיוק כמה נכנס וכמה יוצא מחשבון הבנק שלנו.
בפעמים אחרות זה הפוך לחלוטין; אין לי מושג על מה לכתוב ולכן אני לא כותבת, אין לי מושג מה לבשל, והקניות בסופר נעשות בחלקים פה וחלקים שם. על ספורט כמעט אין מה לדבר ואין לי ממש מושג מה קורה עם העניינים הכספיים שלנו.
בנג'מין פרנקלין אמר לפני שנים רבות כי "אם אתה לא מצליח לתכנן, אתה מתכנן להיכשל!"
בדרך כלל, אני לא אדם שנוהג לתכנן הכול מראש, אבל עם הזמן למדתי שאפשר לחסוך הרבה אם כן אעשה זאת. זה דורש דרגה מינימאלית של תכנון ואפשר לחסוך הרבה זמן וכסף! בפעמים שאני כן מתכננת קדימה ומראש, אני מרגישה שאני מספיקה יותר, אני פחות לחוצה וגם יותר יעילה. אז אולי מר פרנקלין כן עלה כאן על משהו?
אז החל משבוע זה אני מתחילה לתכנן יותר, לכתוב את הרעיונות עבור פוסטים בבלוג שלי, להכניס ארוחות וריצות לתוך היומן שלי. לא מאוד מעניין ולא ממש ספונטני, אבל אם זה יעזור לי, אני מוכנה לתת לזה הזדמנות. ואם זה לא יעבוד? לא נורא, פשוט אצטרך לנסות שיטה אחרת שכן תעבוד!
השאר תגובה