אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים, מתי אני רוצה לפרוש ולצאת לפנסיה, התשובה הייתה "אתמול"! לא שאני שנאתי ללכת לעבודה (טוב, לפעמים באמת זה היה כך), אבל גם לא ממש אהבתי. לפעמים הייתי חולמת על להיות עקרת בית אמיתית שנשארת בבית כל היום במקום ללכת למשרד. אבל במחשבה שנייה, אני לא ממש בטוחה שהייתי רוצה את זה באמת.
קיימים בלוגים ממש טובים על הנושא של חופש כלכלי ופרישה מוקדמת, למשל מר שפם הכסף (אנגלית) והסולידית (עברית). אלה בלוגים שאני מאוד אוהבת לקרוא באופן קבוע ולומדת מהם הרבה, אבל איכשהו זה לא הייתה התשובה המושלמת לבעיה שלי.
הגעתי לנקודה שבה הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר. גם משום שהייתי מאוד לא מרוצה בעבודה שלי וגם משום שלבעלי היקר נהנה בטירוף מעצמאותו החדשה מבחינה המקצועית. הוא אתגר אותי ושאל אותי מה באמת הייתי רוצה לעשות, אם יכולתי לעשות כל דבר בעולם? זו שאלה ממש קשה!
לאחר הרבה מחשבות לכיוונים שונים, הייתי סוף סוף מסוגלת להגדיר את זה. אני רוצה לעבוד עם אנשים. אני רוצה לעבוד עם משהו שבו אני נותנת ערך מוסף לחייהם של אחרים. אני רוצה לעזור לאנשים. אני רוצה לעבוד מתי שאני רוצה ושזמנים שהם נוחים לי. אני רוצה יותר זמן עם הילדים שלי כל עוד הם עדיין קטנים. אני רוצה יותר זמן להיות יצירתית.
וזה מה שעשיתי. זה עדיין מסע ארוך שבו אני לוקחת צעד אחד כל פעם, אבל אני נהנת מכמעט כל אחד מהם. זה לוקח זמן והרבה סבלנות, אבל אני מאמינה שכאשר באמת אוהבים את מה שעושים, תמיד מגיעים לתוצאה טובה ועם זה, הצלחה.
אז למה אני לא רוצה לפרוש מוקדם? אם אני יכולה לעבוד במשהו שאני באמת אוהבת עם זמן לכל הדברים האחרים שאני רוצה לעשות, באמת שאין שום צורך!
השאר תגובה