לעשות זאת אחרת – ראיון עם ג'ני טסלר

קצת על ג'ני טסלר לפני שמתחילים

את ג'ני פגשתי לפני כשנה וחצי, במפגש נטוורקינג של פרוייקט העסקית. שמתי לב אליה, לחיוביות ולנעימות שלה וגם מאוד אהבתי את הרעיון העסקי שלה. בנוסף, היה לה שיער מדהים (עדיין יש), ולכן, מאז גם אני מסתפרת במקום שבו ג'ני מסתפרת (וזה כבר סיפור מעניין לכשעצמו)!

ג'ני בת 37, נשואה ואם לשלושה, גרה בחדרה. היא סטייליסטית ומאמנת אישית, משלבת את שני התחומים הללו בעסק שלה שנקרא "השתקפויות" והיא עוזרת לנשים לקבל את עצמן כמו שהן. כפי שהיא אומרת: "בחיים יש לנו מערכת יחסים אחת – עם עצמנו. כל השאר זה השתקפויות". בנוסף, היא עובדת במשרה חלקית בחנות לבגדי מעצבים "רוניה" בכרכור.

עוד על ג'ני בעמוד הפייסבוק שלה: www.facebook.com/hishtakfuiot

ג'ני, תודה רבה, קודם כל, שהסכמת להתראיין לבלוג, לסדרה הזאת על אנשים שהחליטו לעשות שינוי. חשבתי עלייך, גם כי עשית שנוי משמעותי בעצמך, וגם כי זה בעצם מה שאת עושה היום – עוזרת לאחרים לעשות שינוי.

כשדיברנו פעם, גילינו שיש לנו כמה דברים במשותף: נולדנו באותה שנה וגם למדנו באותה האוניברסיטה את אותו התואר, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, כמעט באותן השנים. את המשכת לתואר שני ביחסים בינלאומיים, ואז מה?

אחרי הלימודים חזרתי לצה"ל, ל-7 שנים בקבע. זאת הייתה עבודה "של גדולים".

אבל באיזשהו שלב הבנת שזה לא זה?

בעצם הבנתי כבר אחרי חצי שנה, אבל איך שהוא המשכתי עוד שש וחצי שנים…

למה?

אולי בגלל שהרגשתי סוג של אחריות או אולי בגלל החוזה שחתמתי. לא הייתי בטוחה אם ה"בעיה" היא אצלי או במערכת, לכן החלפתי כמה תפקידים בתקווה שהמצב יהיה שונה. אני חושבת גם שחלק מהעניין נובע מ"החינוך הסובייטי" – שאם מתחילים משהו אז לא כל כך מהר מפסיקים.

ובכל זאת?

את ההחלטה לעזוב באמת קיבלתי כשהבן שלי נולד, לפני 5 שנים. פשוט לא רציתי לחזור מחופשת הלידה. בפועל עזבתי שנתיים לאחר מכן, כמה חודשים אחרי החזרה מחופשת הלידה עם התאומות.

בסופו של דבר, מה ששבר אותי היו הפקקים לעבודה וחזרה, השעות ברכב. וגם הלחץ בבוקר ואחר הצהריים להגיע בזמן למשרד ולהוציא את הילדים מהגן. בנוסף, החלטתי שאני רוצה לגדל את הילדים שלי ולא בייביסיטר…

מאוד מעניין לשמוע. בדרך כלל, יש הרבה דברים שיכולים לגרום למשהו לקרות, אבל כמעט תמיד זה אותו משהו אחד ששובר את גב הגמל, שאי אפשר יותר. אצלי זה היה הבוס, אצלך הפקקים.

כן, בדיוק ככה הרגשתי. התפקיד המעניין, הביטחון הכלכלי, האוטו והנסיעות לחו"ל כבר לא הצליחו לפצות על תחושת התסכול.
הרבה אמרו לי: "איזה אומץ יש לך לעזוב את הצבא", אבל האמת שהחלק הקשה היה ההחלטה. אחרי שקיבלתי אותה, הצעד עצמו כבר היה הרבה יותר קל.

מה עזר לך להחליט?

התחלתי תהליך של אימון אישי, גם עבורי אישית אבל גם כדי ללמוד את הכלי. בתחילת התהליך הייתי מאוד לחוצה למצוא את הדבר הזה שאני רוצה לעשות בחיי, אבל בעצם לא רציתי לעשות שינוי של ממש. לקח לי זמן להיות מסוגלת בכלל להגיד "אני רוצה לעזוב את הצבא"! רק אחרי השלב הזה, יכולתי להתחיל ולחשוב על דברים שאני באמת רוצה לעשות. היו כמה רעיונות ובסוף הבנתי שאני רוצה לשלב בין שני תחומים שאני מאוד אוהבת – סטיילינג ואימון.

אחרי קורס מאמנים למדתי גם סטיילינג. למרות שזה משהו שתמיד היה לי ובא לי בטבעיות. זה היה בעיקר בשביל הכיף ופחות בשביל הידע (שכבר היה לי). איך שהוא זה נתן לי ביטחון ולגיטימציה שבאמת קיים מקצוע כזה ושזה לא משהו שאני ממציאה (שוב קשור לחינוך הסובייטי!). הסטאז' בסוף לימודי האימון בכלל היה לי כיף, אפשרו לי לשלב גם את האימון עם הסטיילינג וראיתי שזה עובד עם נשים אמיתיות!

היה עוד משהו שעשית לפני שיצאת לדרך החדשה?

חשבתי הרבה על השינוי. אם אני לא מרוצה אז מה כן יגרום לי להיות מרוצה? איך עושים את זה נכון כך שזה לא יהיה כישלון מראש? חשובה התמיכה, אבל גם האחריות האישית. חשבנו הרבה ותכננו את העתיד. הכנתי תוכנית לעסק. הכנו את השטח, גם מבחינה כלכלית. יש לנו בית, משכנתא, ילדים, אחריות. צריך לחשוב לפני.
שכיר זה לא משהו רע ועצמאי זה לא מתאים לכולם, אבל חשוב להיות מרוצה. מרוצה באמת, משהו שבא מבפנים.

ואז השתחררת?

כן, במרץ לפני כמעט 3 שנים. קצת מביך להודות, אבל בעצם בשנה הראשונה לא עשיתי הרבה. השתתפתי בקבוצת נטוורקינג ואפשר להגיד ש"עבדתי" בנטוורקינג. אחרי שנה שמתי לב שהגעתי לאותו תסכול והרגשתי שאני בעצם נמצאת באותו ה"כלוב" כמו קודם. בעצם לא השתחררתי ממש. רק כשהבנתי את זה, יכולתי להשתחרר באמת. הייתי צריכה לעבור שינוי תודעתי – מתודעת שכיר לעצמאי.

הרגשתי שעברתי תהליך של התבגרות עם עצמי. הבנתי שיש לי איזה שהוא מחסום מול העסק שלא היה לי בשום תחום אחר בחיים. הבנתי שמול העסק אני לא מקבלת את עצמי כמו שאני. רק אז יכולתי להתחיל לקבל את עצמי ואת העובדה שזה בסדר לעשות דברים בדרך שלי. הפסקתי להיאבק בעצמי ושחררתי המון מתח. שחררתי את מה שחשבתי ש"צריך", את מה שאחרים מצפים. רק אז יכולתי להתפתח ולהתקדם.

בסופו של דבר, כל החוויה הזאת וגם הנטוורקינג כן תרמה לי ולעסק וכן עזרה לבסס את עצמי בתחום. למדתי שגם התמדה היא דבר מאוד חשוב.

זה מאוד מעניין, כי מה שאת מספרת, שלפני שנה וחצי מצאת את עצמך במצב שהרבה השתנה חיצונית, אבל פנימית עדיין לא, זה משהו שחוויתי בעצמי רק לפני כמה חודשים. הבנתי שכן עברתי ממצב אחד למצב אחר, אבל עדיין הייתי באותו מקום של תסכול ולא הייתי מרוצה לגמרי. גם אני הבנתי שאני צריכה להשתחרר עוד פעם, אבל הפעם באמת. להפסיק לחשוב איך המצב חייב להיראות או צריך להיראות בעיני אחרים. ככה נולד בעצם הרעיון לראיונות האלה. זה מאוד מזכיר את מה שאת מתארת כאן.

מה קורה היום?

היום, בנוסף לעסק, אני עובדת גם בחנות לבגדי מעצבים, פה בכרכור. היו כאלה שאמרו לי שזה צעד אחורה לחזור להיות שכירה ומה אחרים יחשבו? דבר ראשון, זה לא ממש חשוב לי מה אחרים יגידו. ודבר שני, אני דווקא מתייחסת לעבודה הזאת כחלק מהעסק ומאוד נהנית. זה משתלב לי טוב עם כל השאר: הבית, המשפחה ו"השתקפויות".

עוד מחשבות?

עוד בשלב התכנון רציתי הפרדה ברורה בין העסק לחיי הפרטיים. בגלל זה היה לי חשוב לקרוא לעסק בשם משלו ולא "ג'ני טסלר אימון וסטיילינג". הבנתי עם הזמן שאין באמת דבר כזה הפרדה מוחלטת. העסק הוא אני ואני משתקפת בתוך העסק עד הפרטים הקטנים.

מי שמסתכל מהצד יכול להגיד שאפשר היה לעשות יותר, שיכולתי לשווק יותר, להיות יעילה יותר, אבל אני מאמינה שלכל אדם יש את הקצב שלו ושהדברים מתפתחים כמו שהם צריכים.

אם הייתי שואלת את בעלך, איך הוא רואה את ג'ני שלפני השינוי ואת ג'ני שאחרי?

קודם כל אני הרבה יותר שמחה. לפני כן הייתי בוכה המון. בדרך הביתה הייתי מתקשרת אליו ובוכה וגם בבוקר, בפקקים, הייתי בוכה לו שאני לא רוצה לנסוע לעבודה. זה כבר לא קורה. אני חושבת שהוא תופס ממני ומההחלטה שלי. הוא רואה את ההתמדה ויש אמון. הוא גאה בי ואני שומעת את זה גם מהחברים והקולגות שלו שהוא מספר עליי.
בסה"כ הוא רצה אישה שמחה שלא מתוסכלת ממה שהיא עושה. פחות עניין אותו נושא המשכורת הקבועה והוא באמת תומך בי מאוד. עם זאת, הוא כן מצפה ממני להתקדם, להתפתח ואני חושבת שזה נותן לי עוד מוטיבציה.

והילדים?

האמת שהילדים נולדו לתוך זה. היו כאלה שאמרו שאולי כדאי לי לחכות עם זה עד שיהיו יותר גדולים, כי כך יהיה לי יותר קל איתם ועם העסק. אני דווקא מרוצה שהם גדלים בתוך כל זה ורואים שיש דרך אחרת.

את הבחירה?

כן, את הבחירה ואת החופש.

איך את רואה את הכול היום?

אני חושבת שהצלחתי למצוא לי מקום טוב. מקום שמתאים לי ושבו אני מרוצה, כיף לי וטוב לי וככה כולם מרוויחים מזה. זה נשמע ממש קלישאה אבל אם אני מרוצה אז כולם מרוצים!

אולי קלישאה אבל אני מסכימה. המון תודה ג'ני!