קצת על פזית לפני שמתחילים: את פזית הכרתי לפני כשנתיים – בפייסבוק… ואחר כך גם במציאות! פזית היא קולגה בתחום ייעוץ כלכלי למשפחות ולמרות שאנחנו עובדות בשיטות שונות, יש לנו הרבה על מה לדבר. הייתה לי הערכה גדולה לפזית לפני הראיון, ועכשיו היא אף גדלה עוד יותר! פזית מתגוררת בגבעת עדה עם בעלה וארבעת ילדיהם והיא בעלת עסק עצמאי שתכליתו היא לעזור למשפחות ולאימהות חד- הוריות לפתור דילמות כלכליות ולהגיע לחופש כלכלי.
עוד על העסק תוכלו לקרוא כאן: www.facebook.com/nivutcalcali
פזית, תודה רבה! חוץ מזה שתמיד כיף להיפגש אני בטוחה שהסיפור, ניסיון והשקפתה עולם שלך יכולים לתת השראה להרבה ולכן אני ממש שמחה שהסכמת לחלוק אותם איתנו כאן.
כשנפגשנו בפעם הראשונה סיפרתי לי שהתחלת אתה קריירה שלך בבנק? אולי נתחיל משם?
כן, סיימתי את התואר הראשון ומיד הלכתי לעבוד בבנק. התקבלתי למסלול לתעודה ניהולית. זה אומר שעובדים בסניפים, עוברים המון קורסים, הרבה הכשרות, מוציאים רישיון של הרשות לניירות ערך וגם סטאז'. תואר שני עשיתי במהלך העבודה בבנק.
העבודה בבנק הייתה מאוד אמביוולנטית, מצד אחד למדתי המון בתחום במקצועי, קיבלתי רשיון יעוץ השקעות והכרתי ולמדתי מאנשים עם ניסיון וחוכמת חיים של שנים בתחום, אולם מצד שני, הבנתי שהבנק הוא גוף עיסקי ציני , שמטרתו הגדלת שורת הרווח ושורת הרווח הזו מגיעה מהלקוחות כלומר ממני וממך. כעובדת בנק פעמים רבות הרגשתי שטובת הבנק עלולה להזיק ללקוח. לדוגמא כשהבנק מתקשר אליך ומציע תוכנית חסכון זה לא בגלל שהוא ניתח את המצב הכלכלי שלך, זה על מנת לעמוד ביעדים של מנהלי הסניף וכאמור להגדיל את שורת הרווח של הבנק. היום זה מאוד פופולארי לבקר את הבנקים, אולם בימיי אז בבנק הרגשתי שאיני משתמשת בידע הרב בצורה הנכונה, ובחסות העבודה אני עלולה לגרום נזק כלכלי דווקא לאנשים הקטנים. הקושי של לשרת שני אדונים – מצד אחד הבנק ובצד השני את הלקוח הלך וגדל עם השנים, רציתי לעזוב הרבה שנים ובכל פעם לא יכולתי. בין היתר הייתי חתומה להמון שנים עם התחייבויות והיו גם דברים נוספים. הייתה לי קביעות, משכורת, טיולים, מתנות ועוד. מאוד סבלתי ובסופו של דבר ה"שחרור" וההחלטה שלי הגיע מזה שאובחנו אצלי מחלה, דלקת פרקים כרונית.
רופא תעסוקתי אישר לי חצי משרה עם השלמה למשרה מלאה. ישבתי חודש בבית והחלטתי שאני לא חוזרת. התפטרתי ועזבתי את מסלול המבטיח בבנק בלי שהיה לי שום דבר ביד.
במשך כשנה חיפשתי את עצמי. חיפשתי את מה שהייתי רוצה לעשות. תוך כדי הייתי בהריון וילדתי. ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית ובעלי אמר לי, "תמשיכי בתחום שלך כי את טובה בזה. את מבינה בבנקאות ואת יכולה לעזור לאחרים בתחום הזה". אבל אני לא יכולתי. כנראה שהייתי צריכה להתרחק מזה.
הצטרפתי לעסק אחר בתחום השמת מטפלות לילדים. עבדתי ולמדתי להיות עצמאית ותוך כדי המשכתי לחפש את עצמי. עברתי עוד הריון ולידה והמשכתי לחפש. הקמתי יזמויות נדל"ן בהיקף נמוך שבו קניתי ומכרתי נדל"ן עבורי ולמשפחתי. התחלתי לבנות בית אבל ברגע זה העסק מת, לא היה לי זמן לטפל בו. רק כשסיימתי לבנות הייתי צריכה עוד דבר להתעסק בו ולהמציא את עצמי מחדש.
החלטתי אז לחזור למה שאני באמת טובה בו, ייעוץ כלכלי. זה משהו שבעצם תמיד עשיתי בחינם, נתתי ייעוץ כלכלי לכל מי שרצה לשמוע, למשפחה וחברים, ואני עד היום מוכנה לעשות זאת ללא תשלום אם יש צורך. זה חלק ממני ולכן פשוט הפכתי את זה למקצוע. כל הידע שצברתי בבנק, כל היעד בהשקעות, בנדל"ן, בפנסיות. הרכבתי לי מתודה. חרשתי לי באינטרנט, בדקתי מה אחרים נותנים ובניתי לעצמי שיטת ייעוץ. לקחתי כמה משפחות של חברים בתור סטאז' והתחלתי פשוט לייעץ להם. זה היה לפני 3 שנים. מאז אני מדייקת.
אני מרגישה שמצאתי את עצמי מחדש, את מה שאני טובה בו, את מה שאני באמת אוהבת. לקח לי הרבה שנים, כמו שאת רואה (צוחקת).
ספרי עוד על המתודה שלך.
ההתמחות שאני מביאה היא מקצועית, כלכלית. למדתי להיות בנקאית ויועצת השקעות אבל הערך המוסף שאני מנסה להביא הוא היכולת לראות את התמונה המלאה. כשאני עם לקוחות אני מסתכלת על הכול, עניינים בנקאיים, ביטוחים, משכנתאות, הכל. אני מסתכלת על השוטף, על ההווה ועל העתיד. היום משפחה מתחילה אצלי עם אלפי שקלים במינוס ויוצאת עם גב בטוח, עם תוכנית מסודרת לעכשיו ולהמשך. כשהפתרון הוא כלכלי, אני תמיד מוצאת אותו ויודעת שיש שפע פתרונות לכל משפחה!
איך הרגשת כשקיבלת את הבשורה שאת לא יכולה להמשיך ולעבוד במשרה מלאה?
זה היה מאוד קשה ובהתחלה אפילו הייתי בסוג של אבל. אחרי זה קפצתי על המציאה וראיתי את זה ממש כפתרון, ככרטיס היציאה שלי. וגם סוג של הרגעה לקבל את הדיאגנוזה אחרי תקופה של כאבים, ביקורי רופאים ובדיקות.
סוג של מצב רע שמכיל בתוכו דברים שהם גם לטובה?
היום אני אומרת תודה למחלה, שזה מה שגרם לי לעשות את השינוי. כי אם לא, הייתי נשארת עוד הרבה שנים. בסופו של דבר אני כן חושבת שהייתי עוזבת כי זה האופי שלי אבל לא בשלב הזה. סבלתי מאוד!
למרות זאת, ההחלטה הייתה מאוד קשה. אומרים בדרך כלל שצריך להכין משהו לפני שעוזבים אבל אני עזבתי על ריק. למרות שידעתי כמה חודשים לפני שעזבתי שאני הולכת לעזוב, לא יכולתי, לא הייתי פנוייה נפשית לחשוב על מה שאני רוצה לעשות.
השינוי משכירה לעצמאית היה קשה אבל בעלי תמך בי מאוד! הרבה הרימו גבות על ההחלטה, אבל התמיכה שלו הייתה מספיקה. מבחינתי השינוי של לצאת לעצמאות הוא עצום. זה לצאת מהבית הבטוח שבו דואגים לך לכל דבר! פתאום צריך לדאוג לכול לבד; להיות המשווקת, המתכננת, המפרסמת, הגרפיקאית, הגבייה ואת מנהלת החשבונות. גב תומך גם כלכלי וגם נפשי. זה חשוב!
ובכל זאת?
היום, אני עובדת איך שבאה לי, מתי שבא לי. אני כמובן מאוד קשובה ללקוחות שלי ולצרכים שלהם, אבל עדיין, כמות השעות שאני עובדת, אני החלטתי עליה. אני בניתי לעצמי תוכנית עבודה, תוכנית עסקית, תמחור ולפי זה החלטתי כמה שעות אני עובדת.
אני כל יום אוכלת צהריים עם הילדים שלי ואין צהרונים, אני אחראית על החוגים והסעות, פעילויות בבית ספר, אני בבית עם הילדים כשהם חולים, אם אני חולה אני מפרגנת לעצמי ונותנת לעצמי יום מחלה. אני מתנדבת הרבה ומאמינה שיש חשיבות לתת ולהחזיר לעולם. עכשיו יש לי גם זמן לזה. כל יום אני נחה בצהריים, תכתבי את זה (צוחקת)! למה? כי החלטתי וכי הגוף שלי דורש את זה. ככה אני מתפקדת יותר טוב ולכן פיניתי לי זמן לזה. בנוסף, אני לא עובדת בחופשים של הילדים, אבל התוכנית השנתית שלי אומרת שאני מרוויחה ב-9 חודשים הכנסה של שנה. זה תכנון כלכלי!
עוד מחשבות?
אני מאמינה שהכול אפשר לעשות, רק צריך לחשוב איך! אם לא טוב לך, אז מה זה שווה? אני לא מאמינה שכל השנים האלה ישבתי מתחת מנורת הפלורסנט ולא הייתי מרוצה! גם, אם לא טוב לנו, אז בדרך כלל מביאים את זה הביתה. הייתי מגיעה הביתה ללא אנרגיות כי אותם כבר נתתי בעבודה. היום גם קשה לפעמים אבל היום נשארות לי עוד אנרגיות אחרי כל השאר.
היום אני מכניסה יותר ממה שהכנסתי אז בתור שכירה. אני בעסק מכניסה את מה שהכנסתי אז בעבודה ומעבר לכך יש לי זמן שמאפשר לי לייצר הכנסות פסיביות, כי אני עושה הרבה מעבר. אני יצרתי לעצמי את הזמן הזה והחלטתי שאני לא אעבוד יותר מחצי משרה כדי שיהיה לי זמן לטפל בכסף. כי כל דבר שאנחנו עושים זה שווה משכורת וזה גם מה שאני מנסה להסביר ללקוחות שלי. הפרנסה היא לצריכה וחייבים ליצור גם פרנסה נוספת. כשהייתי שכירה לא היה לי זמן לזה.
למרות הכל, אני לא מצטערת על השנים בבנק כי בגיל עשרים ומשהו לא הייתי מוכנה למה שאני עושה היום. אני חושבת שזה חשוב גם להיות שכיר תקופה, ללמוד את המקצוע מבפנים ולהתפתח בתחום. מבחינתי זה הבנק נשתן לי המון! גם את כל האנשים מכל מיני סוגים שפגשתי וזה לימד אותי המון. למדתי להבין ולתקשר עם הרבה סוגים של אנשים. לא הייתי מוותרת על זה.
היום יש לי ביטחון בעצמי ובמה שאני עושה ואני לא פוחדת להגיד לאנשים מה כדאי להם לעשות, לייעץ להם. צריך ניסיון לפני שאפשר להיות לבד בשטח. צריך להבין שאת לא יודעת הכל.
אני חושבת שזאת נקודה חשובה: הרבה גם פוחדים, מעבר לכסף, איך להתחיל, מה עם כל האחרים שיודעים הרבה יותר ממני?
צריך בגלל זה להתחיל בקטן, להתנסות ולמצוא את הדבר שעושים הכי טוב. יחד עם זאת, מה השירות המתאים שגם אפשר להתפרנס ממנו? זה לא רק מה אני אוהבת, כי אני אוהבת המון דברים, כי צריך לדעת להבחין בין תחביב למקצוע! צריך לחשוב על מה אוהבים אבל גם על מה אני טובה בו. איזה שירות אפשר להתפרנס ממנו?
אפשר למצוא מלא כאלה רק צריך למצוא! אם יש כבר מקצוע ויכולות, לא חייבים לעבוד עשר שעות ביום. לא לכולם זה מתאים, אבל לאלה שכן, חבל לא לנסות!
אנחנו צריכים לזכור שיש לנו את המשאב הכי טוב, שזה עצמנו וזה משהו שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. תמיד אפשר לנסות דברים חדשים, לשנות כיוון. אנחנו מאוד נעולים במציאות הקיימת אבל יש גם הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות. ואפילו לא צריך להתרחק הרבה. תמיד אפשר למצוא פתרון אם חושבים מחוץ לקופסה!
פזית, באמת תודה רבה. הסיפור והחוויה שלך נתן לי הרבה השראה ובטוח גם לאחרים. אני כבר מצפה לשיחה הבאה שלנו 🙂
כתיבת תגובה