לעשות זאת אחרת – ראיון עם ציפי נובל

קצת על ציפי לפני שמתחילים

שמעתי רבות על ציפי במשך השנים מכיוון שהיא חברתה הטובה ביותר של לימור (ראו ראיון קודם). ואף יצא לי לפגוש אותה מספר פעמים. הפעם האחרונה הייתה כאשר קנינו, במסגרת העבודה האחרונה שלה, שולחן ומיטה (מדהימים!) עבור הילדים. ידעתי עליה מראש שהיא אישה מאוד יזמית, מאוד פעילה ומאוד מעניינת ולכן הייתי בטוחה שהסיפור שלה רק יכול לתרום למטרות הבלוג ולהוות מקור השראה לאחרים. ציפי גרה בבנימינה עם בעלת ושלושת ילדיהם.

ציפי, קודם כל תודה שהסכמת להשמיע את סיפורך פה ולהיות חלק מהסדרה הזאת של נשים שעושות את זה אחרת. אני חושבת שהרבה נשים יכולות לקבל השראה מהסיפור שלך, הניסיון שלך והחוויות שלך.

הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה במכירת החיסול בביתילדים.קום – כשקנינו רהיטים לילדים שלנו. אז אמרת לי שנמאס לך למכור חפצים?

תשמעי, אני באופי נורא קמצנית. אני אוהבת לצאת לארוחות טובות ולבלות אבל ללכת לחנויות לקנות דברים אני לא אוהבת. לא אוהבת קניונים. גדלתי באנגליה וגם גרנו שם תקופה ארוכה לאחרונה, ותמיד העדפתי ללכת לחנויות יד שניה או לקנות יד שנייה באיביי. אז בשבילי לעמוד בחנות, כמו שעשיתי בשנתיים האחרונות, ולמכור דברים מיוחדים ויפים שאף אחד לא באמת צריך – היה לי קשה.

הייתי בתוך העסק הזה בגלל השותפה, טלי, שהתחברתי אליה מאוד ברמה האישית. החנות היתה חלק קטן מתוך כמה פרויקטים שעבדנו עליהם ביחד. הפרוייקט הגדול שלי בעסק היה "מעבירה את זה הלאה" בו לימדנו נשים איך לייבא דברים מהודו וכמובן בסוף הסדנא נסענו להודו עם קבוצות נשים והראנו להן את הדברים באופן מעשי… חלק מהנשים שנסעו, היום בעלות עסק בעצמן. זה פרוייקט שממשיך פעמיים בשנה – בפברואר ואוקטובר.

מה עשית לפני כן?

עזבתי את הבית בגיל צעיר, בגיל 15. כשעזבתי הלכתי ללמוד מלונאות בבית ספר מקצועי – שילוב של עבודה מעשית במלון ולימודים בבית ספר. בסופו של דבר זה היה בעיקר עבודה במלון דן כרמל בחיפה – זה מה שהעדפתי. עם השנים, המלון הזה הפך ממש לבית שני שלי. עבדתי קשה והתקדמתי די מהר. מימנתי את עצמי תוך כדי. נסעתי גם כמה פעמים לאנגליה, עבדתי במלונות שונים. כשהתגייסתי בעצם כבר היה לי מקצוע ושלוש שנים ניסיון. יצאתי לקורס קצינות והייתי הקצינה האחרונה בצה"ל ללא תעודת בגרות. נסעתי עוד פעם שנתיים וחצי לחו"ל ועבדתי במלונות בכל מיני מקומות בעולם. אחרי שחזרתי התחלתי לעבוד בתחום האירועים, קייטרינג והפקות. אז ההייטק היה בצמיחה והרווחתי המון מלהפיק אירועים. זה היה נוצץ מאוד. ואז נולדו לי הילדים שלי.

ואת בעלך אני מניחה שפגשת איפה שהוא במהלך השנים האלו (צוחקת)?

האמת שהוא בן של חברים של ההורים אז תמיד הכרתי אותו. פגשתי אותו שוב כשחזרתי מהטיול האחרון ומאז אנחנו ביחד. עברתי לגור איתו אחרי שבוע ואחרי 8 חודשים התחתנו. זה היה ממש מהר!

כשהתאומים נולדו הייתי איתם בבית שנה. היה מאוד נחמד אבל אחרי השנה הזאת היה לי צורך לצאת מהבית. הבאנו אופר מארה"ב (היה חשוב לנו האנגלית) והלכתי לעבוד בגן אירועים פה קרוב. היה לי מאוד נוח כי בבוקר הייתי לרוב בבית עם הילדים, ובערב גם בעלי היה בבית.
לפני 13 שנה, כשהתאומים היו בני שנתיים בערך, פתחתי עסק להפקות אירועים למשפחות שבאות מאנגליה וזה למעשה מה שאני עושה, און אנד אוף, עד היום, עם פרויקטים אחרים שנכנסים באמצע. החלטתי שאני לא רוצה לעבוד עבור מישהו אחר כשאני יכולה לעשות את זה לבד. בעסק הזה אני בוחרת איזה אירועים אני רוצה לעשות , עם איזה לקוחות, מתי אני רוצה לעבוד ומתי לא.

המצב הכלכלי הוא כמובן חלק חשוב. היום בגלל היכולת הכלכלית, העובדה שאני קמצנית וזה שאנחנו יודעים להתנהל, גורם לכך שאנחנו מסוגלים להסתדר ממשכורת אחת. בעלי עובד בהייטק, מהבית.

אנחנו במצב שאני לא חייבת לעבוד אבל אני תמיד מכניסה כסף הביתה. למעשה, אנחנו חיים מהמשכורת שהוא מכניס וכל מה שאני מכניסה זה לדברים מעבר, לפינוקים. אם יש, אז אפשר, אם אין אז אין!

אני רואה הרבה חברות הולכות וקונות בלי לחשוב יותר מידי. אני יכולה לשבת 3 ימים כדי להזמין לנו חופשה כדי לחסוך סכומים משמעותיים. אני קונה כמעט את הכול באינטרנט. אני אוהבת להעביר דברים, כמו הבגדים של הילדים, הלאה וגם לקבל מאחרים. אני מקפידה בקניות בסופר ולרב מבשלת בבית. אני ממש רואה את החיסכון שאני עושה לנו, כחלק מהמשכורת שלי. אני יודעת שזה זמן ואין לי שום אשליה שכל אחת שעובדת במשרה מלאה יכולה לעשות אותו דבר. אצלי, אני רואה בזה חלק מהעבודה שלי.

גם לילדים שלנו לא חסר כלום. אולי יש דברים מסוימים שהיו רוצים, אבל הם יודעים איך זה עובד אצלנו. לפי מה שנראה לנו הגיוני, אני מקציבה סכום לכל דבר. אם זה לא מספיק להם, הם תמיד יכולים לעבוד, לחסוך או למכור משהו כדי להשלים. אני חושבת שזה מלמד אותם הרבה. אנחנו תמיד הסתדרנו, גם ללא עזרה מההורים. זה מה שאני רוצה ללמד את הילדים שלי. שתמיד יהיה להם את מה שהם צריכים אבל אם רוצים מעבר אז חייבים לתרום גם כן.

אני גדלתי בעצמי על פרינציפים מאוד דומים ולכן גם אני התחלתי לעבוד בגיל יחסית צעיר. בדיוק בשביל הפינוקים האלה. אני עדיין זוכרת את מגפי דוקטור מרטינס שקניתי בכסף שלי!

בדיוק! דרך אגב, גם לי היו כאלה (צוחקת).

דברים מסוימים שאתם עושים כדי לשמור על המצב (הכלכלי)?

כן, זה כל הזמן סוג של הערכת מצב. להיות כל הזמן עם היד על הדופק. חושבים כל הזמן קדימה ונערכים בהקדם. זה כבר ממש חלק ממני, לחשוב לפני כל צעד ולחשב אותו. מצד שני, זה נותן לי את היכולת לחיות כמו שאנחנו חיים.

אנשים מתפלאים איך יש לנו כסף לכל מיני דברים. כלפי חוץ ההתנהלות שלנו הרבה פעמים נראית מאוד כיפית, מאוד לארג'ית, אבל כלפי פנים אני תמיד מאוד מחושבת. כל הזמן חושבת קדימה! זה בא ממקום חסכני אבל כן מאפשר לנו לעשות את הדברים שאוהבים כמו חופשות ובילויים. רב החברים שלנו מכניסים יותר מאיתנו אבל הם כל הזמן במינוס וכל הזמן מתפלאים מהדברים שאנחנו עושים. אפשר, כשחושבים קדימה.

אני לא פוחדת מלעבוד ועשיתי במשך השנים כל מיני דברים. איך שהוא אני מוצאת דרך להכניס כסף הביתה, מהעסק, מפרויקטים שונים, מכירת בית של חפצים שלנו או של אחרים. הרבה פעמים, זה שקשה לי להוציא כסף אבל כן רוצה שנעשה משהו מסוים הופך את זה לתמריץ כדי להרוויח! זה אף פעם לא היה הצורך של הבית לעשות זאת, תמיד הצורך האישי שלי. זה לא ממקום של אם אני לא אכניס כסף אז לא יהיה לנו לשלם משכנתא או לשים אוכל על השולחן, ממש לא!

יחד עם זאת, אני משתדלת לעשות דברים שאני נהנית מהם! אחרי הפרויקט האחרון עם טלי, אני הכרזתי על עצמי שאני יוצאת לשנת שבתון, לעשות דברים כיפים בשבילי! אני עדיין עושה כל מיני דברים אבל משתדלת לא להתחייב למשהו מסוים. יש כל הזמן הזדמנויות והראש שלי עובד כל הזמן. האמת, מאז שיצאתי לשבתון הזה אני עסוקה יותר מאי פעם!

אני מנסה לא להגיד "לא" אף פעם, לא לסגור דלתות מידית. עושה גם הרבה דברים בכיף עבור אחרים ולא לוקחת על זה שום דבר. אף פעם לא יודעים מה יכול לצאת מזה בעתיד. אני כל הזמן עושה, גם אם אין תמורה מידית.

יש חשיבות בנתינה?

כן, לגמרי. אני גם מתנדבת במעון לנשים מוכות, עוזרת להם עם גיוס כספים. אני חושבת שהסוד הוא כל הזמן לעשות, גם אם אין כסף בסוף. זה מאוד חשוב לתת כי בנתינה אתה תמיד מקבל, גם אם זה לא עכשיו. באיזה שהוא מקום, הגלגל תמיד מסתובב. יש תמורה, וזה נורא כיף!

עוד מחשבות?

אני חושבת שהרבה ישראלים חיים ממה שאין להם ולא ממה שיש. באנגליה למשל, אין אופציה כזאת. אני חושבת שעם מאמץ מסוים אפשר להוריד את המינוס ולפחות לחיות באפס. בלי רקע בכלכלה, אני יכולתי היום לייעץ לאנשים איך הם יכולים לחסוך הרבה כסף כל חודש. אבל קשה לשנות הרגלים. הרבה אנשים נמצאים במעגל שבו הם חיים לפי מה שהם חושבים שככה זה צריך להיות. עובדים קשה והמון שעות ואחר כך מוציאים הרבה כסף על כל מיני דברים כי אין זמן. איך שהוא, הפתרון הקל ביותר הוא תמיד לשלם במקום לעשות! אפשר לחיות בכיף ועדיין לחסוך. לא צריך להתבייש לקנות בסופר הזול או לקנות במבצעים או מזה שהילד לא לובש מותגים, למרות שגם שם לפעמים אפשר למצוא מבצעים טובים! צריך לחפש אלטרנטיבות ולהיות יותר יצירתי – בכול! באוכל, בעבודה, בהכנסות!

אני יכולתי לדבר איתך שעות! אבל ככה לסיכום, מה היית אומרת לאנשים שהיו רוצים אחרת?

פשוט צריך לעשות ולא רק לחלום. לא להגיד "אני מקנא בך שאת לא עובדת משרה מלאה" או "אני מקנא בך שאת יכולה להיות עם הילדים". אני לפעמים גם מקנאה בסדר היום שיש לאישה שנמצאת במסגרת. אבל אם באמת הייתי רוצה לעשות זאת, הייתי עושה.

צריך לעשות וצריך להעז. תמיד אפשר לקחת שנה חופשה לנסות משהו אחר ואם זה לא עובד אז לחזור למה שהיה. אף בית לא קורס משנה אחת בלי משכורת אחת. אם מתנהלים נכון זה לא מה שישבור…. תמיד יש איפה לחסוך, לשנות ולשפר. תמיד יש מה לעשות, אם רוצים. אז קומו ותעשו!!!

ציפי, תודה רבה! בשבילי הראיון הזה היה השראה ענקית, לשמוע את מחשבותיך ואיך את עושה הכל. אני אישית למדתי הרבה ובטוחה שזה ייתן לאחרים הרבה גם כן. כל כך שמחה שיצא לנו לעשות זאת!