אני בדרך כלל בן אדם שאוהב להסתכל קדימה ולא אחורה … לא לבכות על חלב שנשפך וכל זה 😉 אני אוהבת לחלום על העתיד ועל מה שהוא יביא (רק דברים טובים כמובן), אבל פעם בכמה זמן , בדרך כלל כשיש קצת בעיות כספיות, בעלי היקר ואני נכנסים לשיחה של "אילו היינו…"
לפני שנים רבות (!) שנינו היינו בשנות העשרים לחיינו, בדיוק סיימנו או היינו לקראת סוף התואר האקדמי, קנינו את הדירה הראשונה שלנו ושנינו עבדנו בעבודות שהיו בסדר, מרוויחים משכורת שגם הייתה בסדר. עוד לא היה לנו ילדים, המשכנתא הייתה נמוכה ולא היה לנו רכב. כלומר, הכנסות היו בסדר והוצאות נמוכות יחסית. האם אנחנו עשינו את הדבר הנכון והאחראי ותפסנו את ההזדמנות לשים חלק מהעודף בצד ולחסוך לעתיד ? לא, בזבזנו את הכל כל חודש ….
אז היה לנו את האפשרות לצאת הרבה ועשינו זאת, יכולנו לקנות הרבה דברים וקנינו. בזבזנו הרבה כסף על דברים שאני לא חושבת שגרמו לנו אושר יותר גדול מאשר אם היינו חוסכים לפחות חלק מהכסף במקום . אני לא יודעת אם אני באמת מצטערת על זה, אבל לפעמים אני חושבת מה היה אם היינו עושים את הכל בצורה אחרת.
אילו היינו מתחילים לחסוך קצת לעתיד ? האם זה היה הופך את השנים שבאו אחרי ליותר קלים? והאם זה היה משנה את המצב הנוכחי לקל עוד יותר?
מכיוון שלקראת סוף שנות העשרים שלי הגיע השינוי הגדול: הילדים! אני חייבת להודות שלא היה לי מושג כמה הם עולים .פתאום היינו משלמים 5,000 ש"ח לגני ילדים ועוד הרבה לחיתולים, בגדים, אוכל וכל השאר. זאת הייתה תקופה מאוד קשה מבחינה כלכלית וזאת הייתה תקופה שאני באמת חושבת שחיסכון וכסף בצג היה עוזר הרבה.
בכל אופן, כמו שאמרתי, אין שום צורך לבכות על מה שהיה, רק לקוות שנלמד משהו מזה שאפשר להשתמש בו בעתיד. וכמובן שתמיד יש את הילדים – אולי אני אצליח ללמד אותם לא לעשות את אותן טעויות שאני עשיתי!?
השאר תגובה