זה יום חמישי בערב, ואנחנו במטבח. אני מתלוננת כי יש לי חשק לתותים אבל כבר השתמשנו בכמעט כל התקציב השבועי למזון לאותה שבוע וחוץ מזה, זה עדיין מוקדם בעונה והתותים קצת יקרים מידי. "מי בכלל החליט שאנחנו צריכים את התקציב זה?", אני שואלת. "את", עונה לי בעלי היקר וכמובן שהוא צודק. זה ממש מעצבן, במיוחד בגלל שהחלטנו יחד ביום החתונה שלנו, שאני תמיד צודקת (רק כדי להימנע מויכוחים כמובן :-)) .למרות שהתקציב נותנת לי מסגרת ביטחון זה גם יכול לתת תחושה של מוגבלות, במיוחד כאשר יש משהו שאני באמת רוצה.
קנייץ דברים אפשר בדרך כלל לחלק לצורך לעומת רצון. יש דברים כמו נייר טואלט, משחת שיניים או תרופות שאנחנו באמת צריכים ויש דברים אחרים כמו המגפיים היפות האלו או התיק הזה שכל כך רוצה. החלק של הרצון בקניות הוא הרבה יותר רגשי, ולכן גם כל כך הרבה יותר כיפי.
עם השינויים שעברנו גם הגבלנו את הסכומים שאנחנו מוצאים לקניות של בגדים ונעליים. כמו באוכל, אנחנו מושכים סכום מסויים בתחילת כל חודש ושמים אותו במעטפה. הדבר נחמד של המעטפה הוא, שלפעמים במשך חודשים אנחנו לא נוגעים והסכום רק מצטבר. ואז, כאשר אנחנו למשל צריכים לקנות נעליים חדשות לילדים לחורף התחושה היא כאילו שאנחנו לא באמת משלמים, כי את הכסף הם כבר שם.
בחמישה החודשים האחרונים, זה מה שקנינו: נעליים להגדולה, נעליים לקטצ’יק, תחתונים, גרביים ושני סוודרים (בסייל) לבעלי היקר וחולצה בשבילי (שלא באמת הייתי צריכה אבל רציתי…).
קראתי איפה שהוא שעיקרון ה-80/20 חל גם לגבי בגדים, כלומר שכ- 80 אחוז מהזמן אנחנו לובשים כ-20 אחוז ממה שיש לנו בארון. דבר זה די נכון לגבי וזה גם אחת הסיבות שבשלב זה אני לא באמת צריכה בגדים חדשים ויכולה ללבוש את כל הדברים שהצטברו אצלי בארון במהלך השנים האחרונות. לכן זה רק לעתים רחוקות שאני ממש חייבת לקנות משהו חדש. אצל הילדים זה כמובן קצת שונה מכיוון שהם עדיין גדלים, אבל עד כו היה לנו את הכיף לקבל לשניהם הרבה בגדים חדשים ומשומשים ממשפחה וחברים.
אז מה שאני בעצם אומרת? שאולי מה שכבר יש לנו זה לא כל כך נורא, וזה בטוח לא עולה כלום לחשוב שנית לפני שקונים, אם זה משהו שאנחנו לא יכולים לחיות בלי.
וכן, בסופו של הדבר כן קיבלתי את התותים …
השאר תגובה