לפני כשנתיים החלטנו שאנחנו רוצים לממש את חלומו של בעלי היקר, לפתוח עסק משלו ולעזוב את עבודתו ומשכורתו הקבועה. שנה לאחר מכן גם אני יצאתי לעצמאות … זה דבר נפלא לממש חלום ולהפוך אותו למציאות, אבל ידענו שתהיה לנו ירידה בהכנסות שלנו, לפחות לתקופה מסויימת, ושאנחנו צריכים לצמצם את ההוצאות שלנו כדי לשרוד את התקופה מבחינה כלכלית.
השינויים, כמו גם צמצום ההוצאות באו בהדרגה ובמהלך הזמן. שינויים לא תמיד קלים ליישם, אבל אני מאמינה שאם מתמידים במשהו לאורך זמן, הוא נוטה להפוך לקל יותר, ולעתים קרובות אפילו הופך למשהו שעושים באופן די אוטומטי.
הנה 8 הדברים שעוזרים לנו:
יש לנו תקציב. בשבילנו התקציב הוא כמו רשימה משימות ובדיקת מטרות. הוא שמגדיר את רמת ההוצאות שלנו במספרים. אנחנו קובעים את הקטגוריות ואת הסכומים וזה לגמרי האחריות שלנו שאנחנו עומדים במה שהגדרנו והחלטנו. רוצים גם? הנה איך!
יש לנו רשימת קניות. למעשה יש לנו שתיים! אחת שקשורה לתפריט השבועי שלנו ואת המצרכים שצריכים לזה, ואחת לכל הדברים הקבועים שבו רושמים ומוסיפים כל פעם שמשהו נגמר. נשמע מבלבל? יש מצב, אבל בשבילנו זה עובד.
אנחנו קונים מוצרים בסיסיים. אצלנו בבית בעלי היקר עושים את רוב הקניות בסופר. הוא עושה את זה טוב יותר, ובזול יותר וכולם די מרוצים עם הסידור 😉 הסוד שלו הוא לקנות הרבה מוצרים בסיסיים כמו דגנים, קטניות, ביצים, מוצרי חלב, פירות, ירקות, בשר ועוף. אנחנו מנסים להימנע ממוצרים מעובדים כמה שאפשר מכיוון שהם בדרך כלל גם יקרים יותר וגם נוטים להיות בריאים פחות.
אנחנו קונים פחות. אנחנו מנסים לרכז את הקניות וללכת מעט פעמים לסופר. הקנייה הגדולה היא פעם בשבוע, בדרך כלל בתחילת השבוע. לקראת סוף השבוע אנחנו לפעמים הולכים שוב כדי לקנות חלב, ביצים וכו'. יכול להיות גם ששכחנו משהו או שיש שינויים בתוכניות (כי לפעמים זה קורה!). זה די מדהים, אבל אני גיליתי שאם הולכים פחות לסופר אז גם קונים פחות ….
אנחנו מנסים להימנע מאוכל מוכן ומהיר (טייק-אווי). לדעתי לקנות אוכל מוכן הביתה הרבה פעמים תוצאה של חוסר בתכנון ועבורנו, בדרך כלל לא שווה את המחיר. במקום זאת, אנחנו מנסים לשלב מנות כמו פיצה והמבורגרים בתפריט שלנו ולבשל את גרסה הביתית שלהם.
אני ביטלתי את כל המיילים של קופונים ומבצעים. פעם הייתי רשומה לכל הרשימות תפוצה של קופונים ומבצעים והייתי מקבלת טונות של מיילים עם עסקאות שונות. קודם כל זה היה בשבילי הרבה יותר מידי מיילים ושנית זה לא היה שם דברים שאני הייתי צריכה בכל מקרה. זה פיתוי שהחלטתי להתפטר ממנו.
אנחנו מנסים לנסוע פחות. פעם הייתי עושה קצת צחוק מאלה שנוסעים ברכב לכל מקום עד שהבנתי שאני עושה בדיוק את אותו דבר בעצמי. בחודשים האחרונים, אנחנו מנסים להשתמש ברכב פחות ומנסים ללכת ברגל או לרכוב באופניים למקומות שהם בכל מקרה בקרבתנו. ברוב סופי שבוע אנחנו נשארים קרוב לבית גם כן. לגלות את הסביבה במרחק הליכה יכול גם ללמד אותנו דבר או שתיים וכיתרון מובהק אין נדנודים מאחור והלחץ של הנסיעות הארוכות באוטו.
אני מחכה. קראתי באיזה שהוא מקום שכאי לחכות 30 יום לפני כל רכישה שהיא לא חיונית. אם רואים משהו וחושבים שרוצים לקנות אותו, כדאי לדחות את הסיפוק המידי ולנסות לחכות 30 יום כדי לראות אם עדיין רוצים אותו אז. עובד פלאים עבורי ובדרך כלל לוקח הרבה פחות זמן מ-30 יום עד שאני יודעת.
זהו זה. אני אשמח מאוד לשמוע את העצות שלכם.
השאר תגובה