הבת שלי חולמת להיות זמרת מפורסמת או לעזור לעניים. האחד או השני – או רצוי את שניהם. הבן שלי רוצה למכור נדנדות ולהיות עשיר. לכל אחד מהם יש את הדרך שלו ואת החלומות שלו או שלה.
לפני כמה ימים נתקלתי בקומיקס הזה שבו מופיעים שני ילדים יושבים על הרצפה ומשחקים. אחד שואל את השני: “מה אתה רוצה להיות כשתוותר?” (ניתן למצוא קישור לקומיקס כאן). מצחיק אבל גם עצוב לדעתי. האם זה מה שאנחנו עושים? מוותרים על החלומות שלנו ומסתפקים במשהו שאנחנו חושבים שהוא הטוב ביותר עבורנו?
לאחרונה הבנתי שאני עסוקה יותר מדי במחשבות על מה שאני חושבת לגבי מה שהאחרים מצפים ממני. העניין הזה מושרש בתוכי מגיל צעיר מאוד וכעת אני יודעת שזה השפיע לא מעט על ההחלטות שעשיתי מאז. אני לא חושבת שאני היחידה שחושבת כך ואפילו חושבת שרובנו נותנים יותר מידי דגש למה שאחרים חושבים שאנחנו צריכים לעשות עם החיים שלנו. מה שאנחנו חושבים שהוא משהו יוקרתי, מקובל, רווחי וכך הלאה.
זה מה שכל כך כיף אצל ילדים. הם לא חושבים באופן הזה. הם חושבים על מה שהם היו רוצים לעשות, משהו שיהיה כיף ומעניין לעשות. הם לא חושבים על דברים כגון: האם זה מקצוע רווחי, יוקרתי או על מה שאחרים יחשבו עליהם אם הם ילכו לכיוון זה.
אבל איפה שהוא במהלך הדרך, משהו גורם גם לילדים אלה לעשות שינוי ולהתחיל לחשוב אחרת. כמה עצוב! אתם לא חושבים?
המעניין הוא שהיום אני מאמינה שאנחנו בהחלט צריכים לעשות עם החיים שלנו את מה שאנחנו באמת אוהבים ומה שעושה אותנו מאושרים. אם נעשה את זה, אני מאמינה שכל דבר אחר גם כן יסתדר. אם נלך לפי הלב ולא ההגיון, אז אפשר להפוך את הדבר הזה שאוהבים למשהו יוקרתי, מקובל ורווחי, אבל אז זה כבר לא יהיה חשוב 🙂
אני מקווה שהילדים שלי ימשיכו לחלום ולא יתנו למשהו או מישהו לגרום להם לוותר על החלומות שלהם. אני מקווה שהם ילכו בעקבות החלומות ושזה לא ייקח להם 36 שנים, כמו לאמא שלהם, כדי להבין שהשמיים הם הגבול!
Leave a Reply