כשהייתי בערך בת 13 הלכתי לחוג תפירה עם חברה פעם בשבוע אחרי הצהריים. אני לא זוכרת הרבה ממה שעשינו שם, אבל אני זוכרת שנהניתי. מה שבטוח שלפחות למדתי איך להפעיל את מכונת התפירה וזה די שימושי אני מניחה.
אני באה ממשפחה של נשים שממש טובות ביצירה. הסבתות מעולות בתפירה וסריגה ואמא שלי, חוץ מזה שהיא רופאה מוכשרת ועמוסה, תפרה לי את שמלת הכלה! אז אני פשוט מחליטה לאמין שזה בגנים שלי 😉
כשהייתי בהריון עם הקטנצ’יק רכשתי מכונת תפירה יד שנייה, אבל חוץ מכמה תחפושות לפורים ופרויקטים בודדיםאחרים, המכונה כבר פחות או יותר עומדת לבדה בפינה במחסן.
כחלק מהחופשיות החדשה שלי, היה לי זמן ליהגיע לתל אביב ובדרך עוד קניתי כמה בדים. החלטתי שעכשיו זה הזמן לעשות משהו עם אותם בדים והחלטתי להתחיל ולתפור חולצה די פשוטה.
מנקודת המבט תקציבית, הבד עלה לי 10 ש"ח (3 דולרים), כך שעבור חולצה זה די זול. מצד השני, גבלל שלא תפרתי המון זמן, הפרוייקט לקח לי כמה שעות טובות. עם זמן, אני מקווה, אני אהיה יעילה יותר והתוצאה תהיה כנראה גם יותר מקצועית במראה ואז זה בהחלט יכול להיות משתלם לתפור חלק מהבגדים שלי בעצמי.
בסופו של דבר, אני ממש נהניתי מהעשייה, וזה באמת מה שחשוב, נכון? ואם לא מסתכלים יותר מדי מקרוב, החולצה נראת די טוב 😉
השאר תגובה