זהו בלוג אישי. הדעות והחוויות אשר אני כותבת עליהם הנם אישיים שלי. כך בדיוק אני רוצה שזה יהיה וזאת הדרך שאני מאמינה שבאמצעותה כל מה שאני כותבת פה יוכל לשרת אתכם בצורה הטובה ביותר. אז אני משתפת דברים על עצמי. לא הכול, כמובן, כי ממש אין לי רצון להבריח אתכם 😉
אולי אתם מכירים אותי מ”החיים האמיתיים”, או שכבר קוראים את הבלוג שלי לאורך זמן, ויש לכם איזושהי תמונה לגבי מי שאני. ואולי זה הפוסט הראשון שלי שאתם בכלל קוראים. כך או כך, להלן כמה דברים ש(כנראה) לא יודעים עליי.
אני דוברת 4 שפות פחות או יותר באופן שוטף. דנית היא שפת האם שלי, אבל המילים הראשונות שלי היו בפולנית. במשך 15 השנים האחרונות עברית היא אמצעי התקשורת העיקרי שלי ואנגלית היא מתנה שקיבלתי לאורך הדרך.
אני אוהבת תפוצ’יפס. מאוד אוהבת. במיוחד את אלה שבטעם “ברביקיו”. אני יכולה לאכול אותם כל יום ומחכה ליום הזה שמישהו ימציא גרסא בריאה ללא קלוריות ונטולת שומן.
יש לי קטע עם קומדיות רומנטיות למתבגרים. בעיקר אמריקאיות. אוהבת את “גריז”, “קראטה קיד השני”, “שחק אותה כמו בקהאם”. אני חושבת שקלטתם את הרעיון.
אני אדם אופטימי מאוד. אני נוטה לראות את חצי הכוס המלאה. יש בי את כל הרצון לראות את הטוב ברוב הדברים והייתי רוצה שגם אחרים יראו את זה כך.
אני לא מאוד נחמדה כשאני רעבה או עייפה. המשפחה שלי למדה להתרחק ממני או לזרוק לעברי קצת שוקולד.
אני אוהבת לאלתר. מתכונים הם להשראה בלבד. בעלי היקר קורא לזה להיות חפיפניקית. אני כמובן לא מסכימה איתו.
יש לי פחד עצום מסרטנים. אתם יודעים, החיה המגעילה עם הטפרים. אני לא יודעת למה ולא, לא הייתה לי חוויה טראומטית עימם בילדותי. רק הכתיבה של המילים האלו גורמת לי להרגיש רע.
רציתי פעם להיות רופאה. הייתי בטוחה שזה מה שאני הולכת להיות כשאהיה גדולה. אפילו סיימתי שנה ראשונה של לימודי רפואה. מיותר לציין, כי התוכנית הזאת השתנתה מאז.
יש לי זיכרון מצוין. אני נוטה לזכור, בפירוט, מי עשה מה ומתי הרבה שנים לאחור. יום אחד אני בטוחה שזה יהיה לי שימושי.
אני לא יודעת לשרוק. אני מאשימה בזה את הוריי, אבל לא באמת. עכשיו ברצינות, מי לא יודע לשרוק?
אז זהו זה. אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובה למטה על משהו שאתם חושבים שרוב האנשים לא יודעים עליכם. כי אני הייתי מאוד שמחה לדעת 🙂
Leave a Reply