לפני שמונה שנים היום הפכתי להיות אמא בפעם הראשונה. זה היה אחת החוויות הגדולות ביותר בחיי ובלתי נשכחת, אלא גם אחת ששינה את חיי לתמיד. היום היא בת שמונה ואני מצד אחד מאוד מאושרת אבל גם קצת עצובה. מאושרת כי היא שלי ואני זוכה לראות אותה מתפתחת לילדה נפלאה וגם קצת עצובה, כי זה פשוט קורה כל כך מהר!
כמו רוב המשפחות כנראה, במשפחה שלנו אנחנו מאוד אוהבים מסורות גם ביום הולדת. רבים מאלה הם מסורות שגדלתי איתם והבאתי איתי למשפחה הקטנה הזו. המסורת המרכזית אצלנו הוא ארוחת הבוקר. כל עוד שאני זוכרת אמא שלי הייתה מכינה לנו בתרגום גס “עוגת אישה” שזה משהוא מאוד דני ובעצם הרבה לחמניות בצורה של ילדה (או ילד) . יחד עם “עוגת אישה” יש כמובן גם את כל המתנות שמניחות בצד הצלחת ושקודם כל צריך לפתוח ואז לאכול! אהבתי את זה מאוד (ועדיין אוהבת את זה) ואני רואה גם שהילדים מאוד נהנים מהמסורת הזאת. אם רוצים לנסות ולאפות כזה עוגה, הנה המתכון.
השנה כל הנושא של מתנות היה קצת קשה. חלק מהעניין הוא, אני חושבת, שזה קשור לגיל שלה. הגיל שמונה נמצא איפשהו בין להיות ילדה קטנה ולהיות ילדה גדולה, אבל עדיין לא בגיל התבגרות. היא עדיין אוהבת צעצועים אבל לא מתרגשת מהם כמו פעם. דברים ליותר גדולות מתחילים לבוא בחשבון, אבל עדיין קצת קשה למצוא את הדבר הנכון. נוסף על כך, בתשובה לשאלה מה היא רוצה ליום הולדת, היא אמרה שהיא לא ממש צריכה שום דבר…. מצד אחד אני שמחה שהיא מיישמת את זה שאנחנו מנסים ללמד אותה להבדיל בין מה שהיא רוצה ומה שהיא צריכה. מצד השני, היא רק ילדה ואני רוצה שהיא נהנתה מהמתנות, במיוחד ביום ההולדת שלה.
אז במתנה היא קיבלה; זוג מכנסי ג’ינס, כמה ספרים, הרבה דברי יצירה שהיא אוהבת מאוד ומהסבים בחו”ל קצת כסף כדי לקנות לעצמה משהו נחמד. בסופו של דבר אני חושבת שזו ילדי קטנה/ גדולה מרוצה ושמחה שבדיוק נכנסה למיטה אחרי יום מלא בכיף ומסורות יום הולדת מהנות.
Leave a Reply