לעשות זאת אחרת – ראיון עם בת-חן זליג גלעד

קצת על בת-חן לפני שמתחילים: את בת-חן לא הכרתי לפני הראיון. את הרעיון לראיין אותה קיבלתי אחרי שמישהו שיתף בפייסבוק פוסט מאוד מפרגן ומרגש שבעלה כתב על השינוי המקצועי שעברה ממנהלת רכש בהיי-טק למעצבת ציפורניים. בבת-חן עצמה בן אדם מקסים, יפה גם מבחוץ וגם מבפנים ומקצועית! בת-חן גרה עם בעלה עודד (בעל צהרון "הצהרון של עודד" האגדי שנמצא בבנימינה) בכרכור.

עמוד הפייסבוק של העסק: www.facebook.com/bathen.nail.design

בת-חן, קודם כל תודה שהסכמת להתראיין לבלוג. כמו שאמרתי לך, את הרעיון לראיין אותך קיבלתי מהפוסט של בעלך בפייסבוק. אשמח לשמוע אותו ממך.

את הסיפור הזה סיפרתי כבר המון פעמים כי אנשים היו המומים מהחלטה הזאת. לא יודעת אם אפשר בדיוק לקרוא לזה החלטה או האם זה יותר חיים שפשוט התגלגלו ככה.

עבדתי הרבה שנים בתחום היי-טק. גם בתור סטודנטית. למדתי תואר ראשון במנהל עסקים. ידעתי שאני הולכת לעבוד בלוגיסטיקה או רכש, שזה התחום שלי. מצאתי עבודה בתחום ותוך כדי העבודה למדתי את התחום וגם המשכתי לתואר שני בניהול לוגיסטי. בעבודה התחלתי להתקדם. הפכתי להיות מנהלת הרכש. אני תמיד הייתי מאוד מכוונת קריירה, והיה לי ברור שזה מה שאני אעשה.

לפני כשנה וחצי קרו שינויים בחברה שבה עבדתי ומצאתי את עצמי בלי עבודה בהפתעה. זה קרה בטיימינג מאוד מיוחד. בגלל הצהרון, לעודד בעלי יש חופש רק פעמים בשנה, בפסח ובשבועיים האחרונים של אוגוסט שבהם טסים לחו"ל. טסנו לפורטוגל וביום האחרון של החופש הוא הציע לי נישואים (מחייכת בגדול). אז חזרתי למשרד ביום ראשון נרגשת ומאושרת ובאותו יום הודיעו לי שאני מפוטרת!

בדיעבד זאת הייתה ברכה, כי הקדמנו את תאריך החתונה ועשינו את הכול בכיף וברגוע ובלי מתח. בתקופה הזאת בכלל לא חיפשתי עבודה אלא החלטתי לקחת תקופת חופש לעצמי. אחרי החתונה התחלתי ללכת לראיונות עבודה. בכל פעם חזרתי הביתה ואמרתי לעודד שקשה לי עם המחשבה שאני עוד פעם צריכה לעבוד כל כך קשה ועוד במקום חדש. אני לא ראיתי את עצמי עושה את הכול עוד פעם מהתחלה… זאת עבודה מאוד תובענית, העבודה שלא עוזבת אותך, בעיקר כשאתה אחראי. אז מצד אחד לא הרגשתי שאני יכולה לחזור לזה, אבל מצד שני גם לא הרגשתי שאני יכולה לחזור אחורה לתפקיד שהוא לא ניהולי. המשכתי ללכת לראיונות אבל כל פעם היה משהו לא מתאים. בתוך כל זה גם התחלנו לחשוב על הקמת משפחה וגם היו לי המון מחשבות איך עבודה שכזאת משתלבת עם זה. עודד אמר לי לקחת את הזמן שלי ולא להיות לחוצה.

יום אחד ישבתי אצל בונת הציפורניים שלי ואמרתי לה שאני לא יודעת מה לעשות. היא אמרה שאולי אני אתחיל לבנות ציפרניים. מה לי ובניית ציפורניים? מה פתאום! אבל בכל זאת התחלתי לחשוב על זה. שזה משהו שאפשר לעשות מהבית, אפשר להתחיל בקטן, בקצב שלי וחוץ מזה תמיד אפשר לחזור להיות שכירה.

התחלתי לחשוב ולברר וגיליתי שזה קורס שמציעים בלשכת התעסוקה. אז החלטתי ללכת ללמוד וכבר באמצע הקורס לבניית ציפורניים היה לי ברור שזה מה שאני הולכת לעשות. לפחות מנסה…. ראיתי שאני עושה את טוב ומבינה את התחום, שיש לי סיכוי. ארגנתי חדר עבודה בבית וככה זה התחיל. זה היה באוקטובר בשנה שעברה.

איך הייתה ההתחלה?

בהתחלה הייתה לי בעיקר בעיה תדמיתית; בונת ציפורניים בישראל לא נחשב למקצוע מאוד מכובד. במדינות אחרות זה אחרת. בהתחלה כשהיו שואלים אותי מה אני עושה, הייתי סוג של מתנצלת ואומרת שיש לי תואר שני. היום זה פחות חשוב לי. מה שעשיתי בעבר זה לא מגדיר אותי. זה שינוי מחשבתי אבל אחרי שעוברים אותו, יותר קל להתנהל. אני בת-חן, ומה שאני עושה זו עבודה שלי ולא אני. מה שכן, אני מאוד נהנית ממה שאני עושה. תמיד הייתי מאוד יצירתית ורק עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לבטא את זה, גם בעבודה וגם מעבר, כמו בדברים כמו סריגה. היום כשאני מספרת מי אני ומה אני עושה ושואלים אותי שאלות מקצועיות ואני עונה תשובות לא צפויות, אנשים מבינים שיש עם מי לדבר ושיש הרבה מעבר.

מה עשית כדי להתכונן?

ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה, אמרתי לעצמי שאני צריכה ללמוד מה עושים מעבר לשיוף ציפורניים ומאוד התעניינתי בכל ההיבטים של התחום. נסעתי בנובמבר לכנס גדול בברלין כדי ללמוד ולהבין את הטכנולוגיה החדשה, למה עושים ככה ולא אחרת? אני חושבת שהשתלמות פעם בשנה היא הכרחית, להכיר חומרים, שיטות וכל ההתפתחויות. שם בברלין נחשפתי לעולם אחר לגמרי; יש נשים מכל העולם שעושות דברים מדהימים! יש לאן לשאוף ולאן להתקדם ואני חושבת על זה הרבה, למרות שגם ברור לי שחייבים להתחיל מלמטה.

בניתי לעצמי תוכנית עסקית בסיסית, יעדים. החלטתי מהתחלה שאני רוצה לעשות כל מה שקשור לציפורניים ומשם להתפתח. עשיתי ביטוח עוד לפני הפתיחה כי היה לי חשוב שזה יהיה מסודר. הורדנו מהוצאות הבית כדי להתכונן גם.

ברגע שקיבלתי את ההחלטה במהלך הקורס שזה מה שאני רוצה לעשות, זה היה לי מאוד טבעי. התחברתי גם לקבוצה מאוד גדולה (סגורה) בפייסבוק של בנות מקצועיות ויש שם עם מי להתייעץ, קולגות. אני כל הזמן קוראת חומר, מתעדכנת.

איך היה המעבר מלהיות שכירה לעצמאית?

מאוד קשה! אני לא חושבת שהייתי עושה את זה לבד, כי צריך המון אומץ לשינוי שכזה באמצע החיים, עם משכורת גבוהה, ולהגיד שעכשיו מתחילים הכל מאפס. אם לא היו מפטרים אותי, כנראה עדיין הייתי עובדת שם. עד היום הייתי עובדת כמו מטורפת בשביל מישהו אחר ורק אחר שמבינים שנתתי 7 שנים לחברה… עבדתי מאוד קשה, נתתי את כל כולי, הייתי ממש בתוך זה ואז בא מישהו ואומר "להתראות"! אז בעצמאות יש הרבה פחדים: האם אני אצליח? מה יחשבו עליי? מה אני אעשה אם אני לא אצליח? איך אני אתרום לכלכלה של המשפחה? יש הרבה לבטים ופחד.

יש גם קשיים אחרים, כמו לגייס לקוחות חדשים. יש הרבה הוצאות שלא לוקחים אותם בחשבון בהתחלה, ביטוח, קורסים, חומרים. מצד שני יש הרבה תקווה. אני מקבלת פידבק חיובי מלקוחות וזה עושה כ"כ הרבה ומחזקת אותי (מראה לי הודעה מלקוחה). זה נותן כוח להמשיך.

מבחינת יעדים שקבעתי לעצמי, אני נמצאת מעל. יש לי יותר לקוחות ממה שציפיתי בשלב זה אבל עדיין צריך עוד. אני מאמינה שזה יעבוד ויתפוס.

אז איך הסביבה ובמיוחד אמא הגיבה לשינוי?

(צוחקת) בוא נגיד שבהתחלה היא לא ממש הגיבה אבל היום היא מבינה את זה. קודם כל היא רואה את שלוות הנפש, שאני שלמה עם עצמי ואדון לעצמי. פעם הייתי מאוד עצבנית והיום אני הרבה יותר רגועה. הייתי באמת בצומת שבה אמרתי "מה אני רוצה?". האם אני רוצה קריירה שבה יגידו, ואני אגיד, שהייתי סמנכ"לית תפעול ו…. אני חיפשתי קצת יותר משמעות, משמעות לחיים שלי. לחזור מיום עבודה בשעה שמונה או תשע, אין כוח לכלום. אף פעם לא בישלתי. לא נהנתי מהבית או מהבן זוג שלי. היה לנו זמן מוגדר ביומן לזמן ביחד. אז מתחילים לחשוב האם אני באמת רוצה חיים כאלה? חוץ מהיוקרה הפנימית, שאני כאילו חושבת שאני זה, והגאווה של אמא כמובן, מה זה נותן לי? זה העיקר או האם העיקר זה לחיות את החיים וליהנות? מהמשפחה ומחברים, לארח. לא היה לי והאמת שגם לא חיפשתי עד שהבנתי שיש גם דבר כזה….

אחרי שמגיעים למקום של רוגע והנאה ורואים שיש דברים מעבר למשרד ומיילים.

בסופו של דבר זה תלוי בעוד דברים. אם לא היה לי בעל שתומך בי במאה אחוז אז אולי לא הייתי במקום הזה. היום אני רואה שגם עודד בעצמו הוא דוגמה יפה למישהו שעושה את מה שהוא אוהב ומצליח. כי הוא שם את עצמו שם ועושה את זה תוך אהבה אמיתית לדבר.

אני חושבת שאם אתה מפוקס במטרה מסויימת והולך לקראתה אז הדברים מסתדרים. היום אני יותר זורמת עם החיים. יש דברים שאפשר לתכנן ויש דברים שלא. צריך להוציא את הטוב מכל סיטואציה כי אנחנו עוברים כל מיני דברים בחיים, ואם מסתכלים על הדברים בצד החיובי, אז תמיד יהיה יותר קל לעבור אותם.

כן יש כל הזמן לבטים ופחדים. האם עשיתי את הדבר הנכון? אולי לא! מבחינה כלכלית בטוח היינו במקום אחר היום אם הייתי ממשיכה לעבוד עם משכורת גבוהה…. מצד שני לא באמת נהניתי מהכסף ומבינה שאפשר ליהנות עם הרבה פחות. אז נסענו המון לחו"ל, ועשינו הרבה דברים שלא הרשנו לעצמנו לפני כן, הגעתי למסקנה שאני רוצה לחיות! צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, לקבל החלטה וללכת עם זה. בסופו של דבר צריך לעצור ולחשוב "מה הכי חשוב ונכון לי?" ופשוט לעשות את זה.