לעשות זאת אחרת – ראיון עם יולה חלפין

קצת על יולה לפני שמתחילים: יולה חלפין מלווה לחיים בריאים – דרך תזונה, בישול בריא, ורוקחות טבעית, אחד על אחד בקליניקה, בסדנאות ובהרצאות. היא חיה עם בעלה ושלושת בניה בכרכור.

עוד פרטים על יולה והעסק שלה אפשר למצוא באתר שלה: www.yulabriut.com ובעמוד הפייסבוק: www.facebook.com/YahasLebriut

פגשתי את יולה לראשונה לפני כשנה וחצי במפגש נטוורקינג של פרוייקט עסקית. זה היה זמן קצר לאחר שיצאתי לעצמאות והייתי מאוד נרגשת (וקצת מפוחדת) מהמפגש הזה. אני זוכרת את יולה כמישהי שהציגה את עצמה ואת העסק שלה עם המון התלהבות וחיוביות, מה שהיה מקסים בעיניי. כשצץ בי הרעיון לפתוח בסדרה של ראיונות בנושא של איך אפשר "לעשות זאת אחרת" שתעסוק באנשים שעשו שינוי בחיים, יולה הייתה אחת הראשונות שחשבתי עליה, כי יש לה סיפור שכדאי לשמוע!

יולה, המון תודה! על הזמן ועל הרצון להיות המרואיינת הראשונה שלי. אתמול ראיתי בפייסבוק שלך שבדיוק לפני 3 שנים היה היום האחרון שלך כשכירה בחברת היי-טק גדולה אחרי תקופה של ארוכה מאוד. בעיניי זה תזמון מאוד מעניין! את יכולה להחזיר אותי ליום הזה?

וואו! זה היה יום מעורב בהרבה רגשות, גם קשים. עשיתי את הצעד הזה, כי מצד אחד הלכתי בעקבות ההחלטה שלי בעיניים פקוחות אבל מצד שני לא היה לי שום מושג למה אני נכנסת. רק אחרי שזה קרה התחלתי לפרוט את זה לפרטים.
זה היה אחרי תקופה של 15 שנה כשכירה ומתוכם 12 שנה באותה החברה, חברת היי-טק גדולה. בעשור אחרון במשאבי אנוש. יש לי תואר ראשון בכלכלה, תואר שני במנהל עסקים.

מתי התחלת לחשוב שאת רוצה משהו אחר?

האמת שאחרי סמסטר הראשון באוניברסיטה הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. אבל את יודעת, פולניה, אם התחלת אז תסיימי… זה שאין לי שום חיבור למקצוע, את זה הבנתי מהר. אבל זה שאפשר לעשות מה שרוצים, זה בכלל לא היה בלקסיקון שלי. תלמדי, תעבדי, תרוויחי כסף וזהו. ואז במהלך הקריירה שלי הייתי עסוקה בלהתרחק מהדבר הזה שלא עניין אותי בכלל. וכך הגעתי למשאבי אנוש…..

אז מה קרה?

חליתי בערך לפני 11 שנים ואני חושבת שזה היה ההתחלה של השינוי שהגיע יותר מאוחר. כשחליתי גיליתי עולם חדש של רפואה משלימה שלא ידעתי שקיים בכלל. אמא שלי רופאה קונבנציונלית ועד אז זה היה כל מה שהכרתי.

התחלתי בתור מטופלת ואחר מכן התחלתי בעצמי ללמוד תזונה. הייתי עדיין עמוק בעבודה שלי כשכירה ובכלל עוד לא עלה בדעתי לעשות עם זה משהו מקצועי. תוך כדי הלימודים הראש התחיל להסתדר והבנתי שאני מאוד אוהבת את זה. בהתחלה זה היה תחביב, ליוויתי חברות והדרכתי סדנאות לעובדים בתוך הארגון. התחלתי לגלגל רעיון של עסק בראש אבל עדיין זה היה נראה בלתי אפשרי.

אחרי חופשת הלידה עם הבן השלישי ממש לא רציתי לחזור לעבודה. ישבנו, אני ובעלי, על טבלאות אקסל כדי לראות אם נוכל להסתדר בלי המשכורת שלי. למרות החלום על העסק שהתחיל להתפתח, עדיין לא חשבתי בכלל בכיוון שיהיה אפשר להתפרנס ממנו. חוץ מזה, הייתה לי עדיין את המחשבה הזאת שלא מוותרים על משכורת של היי טק….

ובכל זאת עזבת?

כן, בסופו של דבר קרו כמה דברים שהבנתי שאני לא יכולה יותר. למעשה הקש אחרון… אבל עדיין זה היה תהליך מאוד ארוך וקשה לי להגיד מתי בדיוק הגעתי להחלטה.

מה הרגשת אחרי ההחלטה?

מאוד פחדתי! בהתחלה הפחדים היו כלכליים אבל אחר כך הם הפכו לסוג של הישרדותיים. כמו לדוגמא שלילדים שלי לא יהיה מה לאכול. אפילו שידעתי שזה אף פעם לא יגיע לזה. בעלי עובד, יש לנו בית שאפשר למכור ולעבור למשהו קטן יותר. היה מרחק גדול, בין המחשבות האלה למציאות, אבל ככה הרגשתי.

עם כל זה, מאוד ידעתי מה אני רוצה. יש לי אפילו מחברת מלפני 5 שנים (שנתיים לפני שעזבתי בכלל) שבה כתוב כל הרעיון העסקי והוא בגדול נכון גם היום. עם שינוים קטנים, זה מאוד קרוב למה שיש היום. אז ברגע שעזבתי, ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות אבל לא היה לי מושג איך.

אז מה התחלת לעשות? ומה היה הכי קשה בהתחלה?

התחלתי את העסק הזה עם אפס השקעה של הון עצמי. עשיתי הכול לבד. לא הרשתי לעצמי להוציא גרוש עד שהעסק התחיל להוכיח את עצמו, עד שזה התחיל להתגלגל. לאט לאט הבנתי שזה משהו אמיתי,שיש לי מה להביא לעולם.

איך את רואה את החיים המקצועיים שלך, בהשוואה לחיים כשכירה?

היום אני עובדת יותר! זה אבל כל כך הרבה יותר קל! אני יכולה לעשות עם העסק מה שאני רוצה וזה סופר קריטי. אני קמה בבוקר ויכולה להחליט מה לעשות – זה דבר מדהים! זה שאני יכולה לחלום על משהו בערב וליישם את מחרת בבוקר זה עושה לי את זה ביג טיים, אושר. הזמן הוא שלי ואני בוחרת לעשות איתו מה שאני רוצה.

ומה לגבי המשפחה?

היום המצב אחר לגמרי! אני חושבת שברמת הנגישות הפיזית אני פחות פנויה כי אני יותר עסוקה, אבל ברמה הרגשית אני נגישה הרבה יותר. אני בן אדם. לפני זה הייתי בן אדם לא מאושר, לא מרוצה, הייתי חוזרת הביתה שפוכה ועייפה בלי כוח לכלום. הייתי מבואסת. אם תשאלי את בעלי אז אין ספק שהוא גם מרגיש את זה וגם רואה את זה. הוא גם אומר לי. אין ספק שאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. חשוב לי גם לתת לבנים דוגמא של אמא מאושרת בבית. אני חושבת שדווקא כחינוך לבנים, זה נורא חשוב, שלאשתך מגיעה להיות מסופקת בחיים. זה ערך שחשוב להעביר לדור הבא ושגם יכול להשפיע על איזה בני זוג הם יהיו.

ולגבי הפחדים? זה השתנה? איך היום?

לגמרי השתנה, אבל זה לקח זמן, המון זמן. טיפלתי בזה בדרכים שונות. לאט לאט גם העסק התחיל לעבוד. בהתחלה חששתי, ומה אם זה לא ימשיך? הבנתי עם הזמן שאם הם באים גם היום וגם מחר וגם עוד שבוע אז אולי בכל זאת ימשיכו לבוא.

היום אני במקום אחר. יש לי פחדים אבל זה בכלל לא כמו שהיה. היום אני יודעת שאפילו אם הכל קורס, מחר אני אהיה מסוגלת לקום ולעשות משהו אחר. אני אמצא מה לעשות, איך לשווק את זה. היום אני רואה את העולם אחרת לגמרי, גדול יותר עם המון אפשרויות.

מה היית עושה אחרת?

הייתי עושה את זה הרבה הרבה יותר מוקדם! אין ספק ששמתי לעצמי מקלות בגלגלים….

יש דברים שאת מתגעגעת אליהם, מהימים כשכירה?

דבר אחד. הדבר הטריוויאלי הזה של משכורת קבוע שנכנסת כל חודש. לדעת שהיא מפנקת ומספיקה. אף פעם לא הייתי עשירה אבל חייתי ברמה כלכלית כזאת שאפשרה לי לעשות כל מה שעלה לי בראש. מצד שני, אני חושבת היום, למה צריך את השטויות האלה? היום אני חושבת הרבה פעמים האם אפשר להשקיע את הכסף בעסק במקום להוציא אותו על משהו אחר.

בתקופה ההיא שהייתה מלאת תסכול, הפינוק שלי היה ללכת כל יום שישי לקניון ולפרק כמה אלפי שקלים על בגדים, אביזרים, תיקים, נעליים, תכשיטים. זה היה התחביב והבילוי הקבוע שלי. כל יום שישי. לחלוטין כפיצוי, אפילו חלקית במודעות. זה הפסיק מיד אחרי שיצאתי לעצמאות. אני עדיין אוהבת לקנות לי משהו יפה אבל היום זה לגמרי אחרת. לא קיים אצלי כבר העניין הזה של כסף כפיצוי על אומללות.

אילו עצות היית נותנת למישהו או מישהי שרוצים לפתוח עסק?

דבר הראשון, צריך לבדוק אם להיות עצמאי זה משהו שמתאים לכם. כי לא לכל אחד זה מתאים. צריך להכיר ולהיות מודע לכל האופציות.

דבר שני, זו עבודה קשה! יש כאלה שלא מוכנים לזה. צריך גם להיות מוכנים לוויתורים ולזמינות מסוג אחר. וגם לבדוק את מעגלי תמיכה. כי צריך שיהיו מעגלים כאלה.

דבר שלישי, צריך להיות מוכן לעשות את הדברים שאולי פחות אוהבים בעסק כמו כספים, פרסום, שיווק, אדמיניסטרציה ועוד. אי אפשר להיות מטפלת בלי להוציא חשבוניות או בלי לשווק.

ועוד דבר, לא לפחד מחוסר ניסיון או ידע. אני חושבת שבכל שלב שנמצאים מבחינה מקצועית, יש גם את הלקוחות המתאימים. לא משנה באיזה תחום. צריך להיות מודע לשלב הזה ולדעת מה האפשרויות ומה המגבלות. חבל לחכות שנים לידע המקצועי כי הניסיון חשוב באותה מידה.

וככה לקראת הסוף, מה השינוי הכי גדול שעברת?

כשעוד עבדתי בהיי-טק הייתי רואה את הכול בשחור או לבן. או שיש לי את העבודה הזאת או שאני אעבוד בחברה אחרת. או שאני לומדת או שאני עובדת. יש המון באמצע. מה הייתה הבעיה לרדת ל80% משרה ולקחת קורס אחד במקביל? אני רואה את הכול פחות שחור לבן היום. פתאום אני רואה הרבה גוונים אחרים.

אני פוגשת הרבה אנשים שאומרים שלא טוב להם במקום שהם נמצאים אבל לא יודעים מה הם רוצים. איזה מזל יש לך, הם אומרים, שאת יכולה. כל אחד יש לו את הבחירה וזה לא מזל. אפרופו, ביום האחרון בחברת ההיי-טק הזאת, הסתובבתי כדי להיפרד מאנשים, אנשים ראו אותי במסדרון. מה היית מצפה שיגידו לי? "בהצלחה". "איזה אומץ". את יודעת מה הם אמרו לי? אחד אחד. "איזה כיף לך, כמה אני מקנא בך". כאילו השתחררתי מהכלא. אז למה אתם לא עושים את זה? כי הם כולם עדיין שם.

היום כיף לי. אני מרגישה שאני כל הזמן בתנועה, בגדילה, בהתפתחות. אם טוב לי, אז אני פשוט ממשיכה, יש לי בחירה. אני נורא נהנית מזה שכל הזמן נולד משהו חדש שהוא לגיטימי ושיש לו זכות קיום. למדתי שלפעמים יש דברים שנולדים ולא מתרוממים וזה בסדר גמור. כי גם לזה יש מקום.

לכל רעיון יש פוטנציאל. ננסה. אם זה מצליח אז יופי, אם לא, זה גם בסדר. היום אני לא רואה את זה ככישלון אלא כעוד דבר בדרך.

יולה, המון תודה!