לעשות זאת אחרת – ראיון עם שרון בירקמן

קצת על שרון לפני שמתחילים: את שרון לא הכרתי לפני הראיון הזה ורק ידעתי עליה שהיא מנהלת את הקבוצה "האישה שהפסיקה לקנות" בפייסבוק. שמחתי מאוד להכיר אישה מעניינת, חכמה ומאוד נחמדה.

את הסיפור והרקע הפרטי שלה, שרון סיפרה לי "אוף דה רקורד", אבל אני רק יכולה לציין שלא פגשתי הרבה אנשים שהספיקו לעשות כל כך הרבה בגיל יחסית צעיר, גם מבחינת השכלה וגם מבחינת ניסיון תעסוקתי. היום שרון יוזמת פרויקטים בתחום הכלכלי והסוציולוגי עם התמקדות בצרכנות. היא גרה באזור עם בעלה ושני ילדיהם.

עוד על הפרוייקטים של שרון:

"האישה שהפסיקה לקנות":  www.facebook.com/haisha.shehifsika ו- sharonomics.com

"כסףקון – עוצמה אישית כלכלית": www.facebook.com/kessefcon

אני יודעת שיש לך המון עיסוקים. ספרי לי קצת עליהם. רובם בתחום הצרכנות והפיננסים. מה הרעיון שמאחורי?

אנחנו מסתכלים על המציאות בצורה מאוד תכליתית כמו, איך אנחנו יכולים להוציא פחות כסף? השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: למה אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף? מה מגיע מאיתנו כבני אדם ומה מגיע מבחוץ כלחצים?

לפני כמה שנים, הייתי בין עבודות וחיפשתי משרה. אף אחד לא רצה להציע לי את התנאים שהיו לי קודם. זה היה גם קשור למצב בתחום ההיי-טק אז, אבל קיבלתי רק הצעות לתפקידים עם שכר מאוד נמוך ליחס למה שהרווחתי קודם ולא פרופורציונלי ליכולות שלי. התחלתי לפתח תיאוריה ששוק התעסוקה השתנה והוא עובד עכשיו על תפקידים מאוד קטנים בשכר מאוד נמוך, שבאופן עקרוני לא רואים את התמונה הגדולה, רק את הריבוע הקטן שנמצאים בו.

הייתי נאמנה לתיאוריה הזאת ואמרתי שאני לא בעד. אנחנו לוקחים את הדפוס הזה מתחום התעסוקה ומעתיקים אותו לכל תחום בחיים שלנו. גם את הזוגיות שלנו אנחנו רואים כמשהו מאוד צר, לא כשותפות לחיים אלא יותר כסוג של לחיות ביחד ולגדל ילדים ביחד ולכן מאוד מגבילים אותה. אם אנחנו לא מסתכלים על זה כחברות, זה יכול להוביל לבעיות בזוגיות וגירושין. הכול מגיע, להבנתי, מאותה השקפה שבה אנחנו מנתקים דברים מהקשרם. הדברים הם לא מנותקים, הם מאוד קשורים! חיפשתי את התמונה היותר רחבה.

בגלל הדברים האלה הקמתי את "האישה שהפסיקה לקנות". חשבתי שזה יהיה שם כזה מוצלח שאנשים יבואו, ואנשים באמת הגיעו. הייתה ביקורת על זה שהשם מופיע בגוף נקבה. מה רוצים ממני? האיש/ה שהפסיק/ה לקנות נשמע פשוט פחות טוב!

חוץ מזה, אני גם חושבת שזה גם מתקשר לזה שרק רואים את הריבוע הקטן שלנו. אם אתה רק רואה את עצמך כגבר או כאישה ולא חלק ממה שהוא יותר גדול, אז ברור שזה לא מדבר אליך.

איך הגעת לרעיון הזה ומה את עושה איתו?

הייתי בלוגרית הרבה שנים לאופנה (צוחקת). היה לי מאוד טבעי אבל באיזה שהוא שלב התחלתי להרגיש שהוא לא מכיל אותי מספיק. רציתי להכניס לשם כל מיני תכנים צרכניים וכל מיני תובנות שהיו לי לגבי צרכנות. באיזשהו שלב היה ברור שהבלוג הזה היה צר מדי. החלטתי לקחת צעד אחורה ובמקום זה חיפשתי איזשהו אאוטלט יצירתי אחר ולכן הקמתי את "האישה שהפסיקה לקנות", סוג של בלוג כזה נחמד שבהתחלה לא כל כך ידעתי מה לעשות איתו. יום אחד הוא התחיל לעוף והגיעו המון אנשים.

באותה תקופה פנתה אליי מישהי ושאלה אם אני רוצה לעזור לה להקים קבוצת תמיכה לאנשים שמתקשים להתמודד עם ההוצאות, עם הכסף. היא הקימה את הקבוצה ואני הבאתי הרבה אנשים מ"האישה שהפסיקה לקנות". הרעיון היה באמת לתת לאנשים שם בקבוצה הזאת מין סוג של יעוץ, עזרה ותמיכה. הקבוצה גדלה מהר מאוד ובגלל האינטימיות והפתיחות שם, הפכנו את הקבוצה לסודית. אני רוצה שמישהו שבא לקבוצה יהיה לו כלי אפקטיבי, שייצא נתרם ושיפתח משהו לדיון ושהדיון יתנהל בצורה מסודרת.

הרעיון של "האישה שהפסיקה לקנות" הוא לא רק להראות שאפשר להתנהל אחרת, אבל גם שאנחנו כל כך מנותקים מהקונטקסט ולכן מסתכלים על הכסף בהקשר מאוד צר כמו, האם יש פלוס או אין פלוס? יש דברים או אין דברים? במקום זה אנחנו צריכים להסתכל בהקשר הרבה יותר רחב של איפה אנחנו היום, איפה אנחנו רוצים להיות ואיך מגיעים לשם?

הרבה פעמים יש את אלה שצוחקים ואומרים "את באמת חושבת שלהפסיק לקנות קפה אחד ביום, זה מה יעשה את השינוי הכלכלי הגדול?" ולא, אני לא חושבת ככה. מצד שני אולי אם אני מוותרת על הקפה אני אוותר על עוד משהו ועוד משהו ואשנה עוד הרגלים. זה המכלול שישתנה!

אני לא אומרת "אל תקנו". אני אומרת שלא אכפת לי אם אתה קונה או לא, כל עוד אתה עושה את הבחירות שלך במודע ובצורה מושכלת ואתה מבין שמשהו תמיד יבוא על חשבון משהו אחר.

תספרי לי גם על "כסףקון".

"כסףקון" זה כנסים על כסף. אני חושבת שהמידע על כסף לא זורם כמו שצריך. לכנסים האלה מגיעים אנשים ומקבלים הרבה הרצאות על נושאים שונים בתחום הכספים. למשל מגיע מישהו ומספר על משכנתאות, שלרוב אין מושג. הוא מספר על הדברים שצריך לדעת ולשים אליהם לב. גם המידע שמקבלים בבנק, הוא לא תמיד התמונה המלאה ומה שמשרת אותנו בצורה בטובה ביותר. אנשים לפעמים לא מבינים שזה עכשיו התחייבות לשלושים שנה ושהחיים משתנים והבנק מרוויח עליהם הרבה ושהמסלול שהם קיבלו הוא כמעט תמיד המסלול הלא אטרקטיבי עבורם.

הכנסים נולדו כדי לשים לאנשים את הדברים האלה בקונטקסט. איך לנהל משכנתא? איך עובדים ביטוחי בריאות? ובכלל את כל הנושא של ביטוחים! אז זה המטרה של "כסףקון", לתת מידע והסברים על הדברים האלה ולשים אותם בקונטקסט יותר רחב. לתת שפע של תכנים ולתת להם מידע על צרכנות פיננסית, כי עובדים עלינו המון.

יש גם אירועים כמו "מיני כסףקון" ו"כסף על הבר" שהם עם אותם מטרה אבל במידה קטנה יותר.

אני גם עושה מחקרי צרכנות שאני לפעמים מפרסמת. אני בעיקר מפרסמת אותם באוניברסיטה. הייתי רוצה לפרסם אותם בעתיד גם בהקשר יותר רחב, לציבור הרחב יותר.

עוד דברים?

אני מאוד רוצה להתחיל ולהקים קבוצות תמיכה לשינוי הרגלים פיננסיים. קבוצות שבהן אפשר לדבר, להתייעץ, מן "Spenders Anonymous" (צוחקת). אני חושבת שזה משהו שבעיקר עסקי נשים יכולות להיתרם ממנו כי אצלנו, הנשים, אין הבחנה בין התקציב שלנו לבין התקציב של העסק. אז אם אין כסף בבית, אז אין כסף לעסק. זו בעיה עסקית שבה אנחנו חושבות מאמינות שאנחנו ההכנסה השנייה. למה? ואם כן, אז העסק לא צריך לתפקד? חייבת להיות ההבחנה הזאת. צריך לעשות ולתכנן תקציב לעסק ולא לחרוג ממנו גם אם יש חודש קשה בבית! אם לא עושים את ההפרדה, אז העסק ייפגע ולא יצמח כמו שצריך. אני מאוד רוצה לראות נשים מצליחות ומרוויחות כי הן יכולות. חייבים אבל להבין שלא עושים כסף בלי לשים כסף על השולחן.

יש חשיבות גדולה בלזרוע זרעים עבור פרי עתידי מההשקעה הזאת. חשוב לאפשר לדברים לקרות ולא לדחות או לשים דברים אחרים במקום. זו הכנסה פסיבית! מה יותר טוב מזה?

אם אנחנו חוזרים לריבוע הזה שדיברת עליו מקודם. איך את מציעה שנצא ממנו?

אני בעד שקודם כול נצא מהמשבצת הזאת בדבר אחד ונראה שזה עובד. אנחנו צריכים לנסות לפחות משהו שונה אחד. זה לא מאוד משנה באיזה תחום נעשה, האם זה בכספים, בתזונה או פעילות גופנית. אם נראה שזה עובד בתחום אחד בחיים אז נהיה יותר גמישים למחשבה שזה יעבוד בעוד דברים בחיים.

אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים לנו כבני אדם זה לא לקבל כאמת כל דבר שמוצג לנו בערכים מוחלטים. זה שאמרו לנו שזה ככה זה בכלל לא אומר שאסור לנו לבדוק בעצמנו ולראות אם זה נכון. כאילו איבדנו את האומץ לנסות דברים. אם אנחנו לא מנסים זה מביא איתו גם השלכות חברתיות כמו אי-עשייה או הסכמה בשתיקה לדברים מסוימים.

זה באמת מחזיר אותנו לכוס הקפה הזו. אם זה רק כוס קפה אז כנראה שזה לא יעשה הרבה שינוי אבל אם ממשיכים עם עוד דברים אחריו אז זה כן יכול להביא לשינוי של ממש.

אם לא נעשה ונהיה נורא פסיביים, זה ישליך על כל תחום בחברה. אנחנו גם שוכחים שאנחנו לא כאן לנצח. אנחנו הולכים להוריש את העולם לילדינו. איפה האחריות שלנו כלפיהם?

למה את בוחרת להתחיל בצרכנות?

ראשית כי זה תחום שאני מאוד אוהבת ומתעניינת בו מאז שאני ילדה, תמיד עשיתי השוואות במחירים ואפילו "זכיתי" לסטיגמה של קמצנית. אני חושבת שיש הבדל גדול בין להיות קמצנית, שזה בן אדם שלא מוכן לחלוק מעצמו בשום אספקט, לבין לכבד את העבודה שלך בזה שאתה לא נותן את הכסף שלך רק בגלל זה שמישהו אמר תביא! זה הבדל אטומי. אנחנו חיים בעולם של תדמיות אבל האחריות שלנו היא להסתכל מעבר ולהתחבר מחדש לצרכים שלנו.

אני חושבת שצרכנות היא נקודה שקל להתחיל ממנה, קל לראות בה הצלחות מידיות, קל להשיג בה שינוי והשינוי הזה, אני מאמינה שהוא מדבק לתחומים אחרים, אבל יכול להיות בכל תחום. זה דרך אגב עובר ב-flow  וגורם לכך שאפשר להוריד שעות עבודה, מה שהוא להרבה אנשים, ולי אישית, מאוד חשוב.

בסופו של דבר, יש לי הרבה יוזמות שונות, אבל המטרה של כולן היא אותו דבר; להפיץ ידע!

שרון, המון תודה , על הזמן שלך ועל הרצון לחלק את מחשבות, רעיונות וניסיון כאן. לי אישית נתת המון חומר חדש למחשבה והיה לי מעניין ביותר. מצפה לראות את המשך העבודה שלך!