לעשות זאת אחרת – ראיון עם אפרת מקרו-אפללו

קצת על אפרת לפני שמתחילים
את אפרת אני מכירה מכמה זוויות; קודם כל הבנות שלנו לומדות יחד באותה כיתה ובנוסף, אפרת ניהלה קורס יזמות עסקית שהשתתפתי בו לפני שנתיים, מה שגם אפשר לי להכיר צדדים נוספים אצלה. בעיניי הסיפור, החוויות והניסיון שלה יכולים להוות השראה עבור אנשים רבים!
אפרת מתגוררת בכרכור עם בעלה ושני ילדיהם.

עוד על מה שהיא עושה תוכלו לקרוא בעמוד הפייסבוק: www.facebook.com/zinuklaasakim או באתר: www.mjasakim.com

אפרת, קודם כל תודה על זמנך ועל הנכונות שלך לחלוק את סיפורך כאן. כפי שסיפרתי לך, אני מנסה דרך הראיונות והסיפורים האישיים הללו, להראות שיש הרבה דרכים לעשות דברים. אני רואה הרבה אנשים, בעיקר נשים, שלא מרוצות מהמצב כפי שהוא, אבל לא רואות דרך אחרת. ואני רוצה להראות להם שיש כזה!

אני קוראת לזה מעגל הקסמים – מתקבלים לעבודה, בהתחלה זה מעניין ומאתגר, מתקדמים בעבודה, לאט-לאט מתחילים לעבוד שעות עבודה נוספות, מתחילים להישחק… אבל מה לעשות? יש כבר משכנתא, הוצאות, רמת חיים מסוימת, מתאהבים בהכנסה ולא באמת במה שאנחנו עושים או רוצים לעשות . אנחנו כבר מתקשים מאוד לרדת מרמת חיים מסוימת שיצרנו עבורנו כשכירים…. פשוט ממשיכים לעבוד שעות רבות למרות שאנחנו לא מרוצות ולא רואות את הבית, לא את הילדים, ואין זמן או כוח לזוגיות….וכך נוצר התסכול והמרמור.

מה הסיפור שלך?

התחלתי לעבוד בחברה פרטית, לאט-לאט התחלתי להתקדם לתפקידים יותר בכירים. עבדתי המון שעות, הגעתי למצב שכמעט לא ראיתי את הבית. עצוב לומר את זה, אבל הבת שלי בקושי ראתה אותי. ההיכרות שלי עם הבת שלי הייתה מאוד שטחית. ככה זה שלא נמצאים בבית …עבדתי המון!
שוב עצוב לומר את זה, אבל לא ידעתי מה לעשות עם הילדה. הייתי רגילה לנהל עובדים, מלאי וצוותים. גם כשהייתי בבית הייתי עסוקה בעבודה והיה לי מאוד קשה בבית. אני יכולה לומר בכנות שבעלי גידל את הילדה לבד. הרגשתי מתוסכלת שאני לא מצליחה לתקשר עם הילדה שלי ואין לי זמן לזוגיות, משהו לא בסדר בחיים שלי, אבל מה עושים? מה שקרה זה בתקופה הזאת של מעגל הקסמים האישי שלי.

החברה שבה עבדתי התפרקה והתחילו לפטר עובדים, ולכן גם אני פוטרתי. השבוע הראשון היה ממש כיף; סופסוף זמן חופשי, מהר מאוד מיציתי. אני רגילה לעבודה והתחיל להיות לי משעמם, בנוסף לכך שגם היה לי קשה בבית . לא הצלחתי לתקשר עם הילדה וכל דבר פשוט היה נגמר בבכי וצעקות שלי או שלה וזה היה מתסכל! הייתי מאוד מתוסכלת אפילו היו לי מחשבות שאולי אני לא אימא טובה, אולי לא הייתי צריכה להיות אימא.

הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי והשינוי צריך להתחיל ממני. החלטתי שאני עושה תהליך אימון . בתהליך האימון למדתי לתקשר יותר טוב, להכיל ולהבין את המשמעות של אימא. בעצם למדתי להיות אימא ולמדתי שמשפחה אי-אפשר לנהל כמו עסק! העולם האימוני הזה קסם לי מאוד. הבנתי שזה עובד והחלטתי ללכת ללמוד אימון. אחרי שנה של לימודי אימון עדיין לא ידעתי מה אני בדיוק רוצה. היה ברור שאני חייבת למצוא משהו שישלב דברים שאני אוהבת: העולם העסקי ואנשים. . .

תוך כדי חיפוש של מה אני רוצה לעשות, קיבלתי הצעת עבודה מארגון די גדול, עבודה שהייתה צריכה לעבור בין יחידות הארגון השונות וללוות את המנהלים, ללמד אותם את כל ההיבטים של העסק כמו ניהול הצוות, המלאי ותפעול העסק.

קיבלתי 5 יחידות כאלה והתחלתי לעבוד. העבודה הצריכה ממני הרבה נסיעות ונסיעות ארוכות, יצאתי בבוקר וחזרתי בלילה. כסף טוב, עבודה מאתגרת אבל חזרתי בעצם לאותו המסלול שהייתי בו בחברה הקודמת. שוב לא בבית. אמרתי לעצמי שזה לא הגיוני.

אני זוכרת את הנקודה שבה החלטתי שזה ממש לא מתאים לי, לא יכולה, לא מסוגלת יותר עם הנסיעות הארוכות: הייתי בהריון עם הבן שלי ובנוסף לכל זה הייתה לי סוכרת הריון. הייתי צריכה לשמור על איזון ולכן היה חשוב שאני אוכל מסודר ואזריק אינסולין בהתאם לרמות הסוכרים לאורך היום.

באחת בנסיעות צנחה לי רמת הסוכר. הרגשתי סחרחורת, גלי חום וזיעה ונהיה לי חושך, לא ראיתי כלום, הייתי בדיוק בצומת יגור, ולא ראיתי כלום. התפללתי שאצליח לחצות את הצומת ולחנות את הרכב בצד. לא יודעת איך אבל כנראה השגחה עליונה, הצלחתי לעבור ולרדת מהכביש, הזרקתי לעצמי אינסולין, שתיתי מים אכלתי קצת וניסיתי להירגע אחרי כחצי שעה ראיתי שבאמת הצלחתי לחצות את הצומת לעצור בצד. חיכיתי באוטו עוד קצת ונסעתי הביתה. כל הדרך אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר, לא שווה את זה. סיימתי את הפרויקט, ילדתי ושנשארתי עם תינוק בבית שנה.

לאחר שנה התחלתי לעבוד במט"י חדרה (מרכז לקידום יזמות) כפרילנסרית. סביבת העבודה הזאת התאימה לי, עסקים, יזמות, אנשים, יצירתיות וחדשנות. הייתי אחראית על ניהול פרויקטים ובהמשך עשיתי הרצאות, תכניות עסקיות, יעוץ עסקי. הרגשתי שמצאתי את מקומי, ייעודי -להיות מנטורית, ללוות אדם עם חלום ולעזור לו להגשים אותו בעזרת הכלים והניסיון שיש לי, זה מה שאני רוצה לעשות וזה מה שאני טובה בו!
בהמשך הדרך הפכתי להיות עצמאית, מה שנתן לי להמשיך את אותה העבודה אבל בתנאים שלי. בעצם לקחתי את מה שאני טובה בו, את הניסיון שיש לי, את האהבה שיש בי לאנשים ועשיתי מזה עסק שקראתי "צעדים להצלחה". לאחר שעשיתי את זה תקופה של שלוש שנים התעורר בי הרצון לגדול אבל בלי לאבד את הקשר עם האנשים.

אז איך אני גדלה? כנראה ששוב פעם היקום מסדר את זה עבורי כי בדיוק באותה תקופה מט"י הפסידו את המכרז והפסיקה את הפעילות בחדרה ובאותה תקופה פגשתי את זמיר שהפך להיות השותף שלי.

יצא לי לפני זה לעבוד עם זמיר על כמה פרויקטים. הוא עבד במקביל אליי במט"י נתניה. גילינו שאנחנו מתאימים מבחינה עסקית ומשלימים אחד השני, גם באופי. החלטנו להיות שותפים והקמנו את MJ זינוק לעסקים. זה עסק שמלווה יזמים ובעלי עסקים בהתאם לצורך האישי והעסקי שלהם. אנחנו עוזרים בכל מה שקשור לעולם העסקים בהקמה וניהול העסק בכל היבטיו וגם בהרבה דברים שהם "ליד" היזמות כמו כישוריי חיים. אני מאמינה שאדם צריך להיות שלם כדי להיות מוכן להיות עצמאי.

אנחנו פונים לכלל האוכלוסייה אבל מתמחים בקהילה האתיופית. מטבע הדברים, הצרכים של יזמים ובעלי עסקים דומים לכלל האוכלוסייה אך בקהילה יש צורך בהבנה של הניואנסים בגלל שזה אחרת, השפה, התרבות והרקע שממנו היזמים ובעלי העסקים באים ואנחנו מתמחים ומכירים את הניואנסים והתרבות האתיופית.

כמו שאני רואה אותך יש בך את הכי טוב בשני הצדדים: את כל כך ישראלית אבל את גם אתיופית.

אני רגל פה ורגל פה ולכן אני הגשר בין שתי התרבויות למרות שאחרים לא תמיד רואים את זה כך. למשל, העברנו פה סדנא לנשים מהקהילה, להעצמה נשית. באחת ההרצאות דיברנו על פרדיגמות ונורמות חברתיות, הן אמרו לי: "לך אין בעיות, את כזאת כי את נשואה לבחור ישראלי" אמרתי להן, גם אני ישראלית. בחור לא מהקהילה האתיופית, את המושג הזה אני מבינה אבל בחור ישראלי, זה מושג שאני לא מבינה. זה שאני כזאת, זה לא בגלל שאני נשואה לבחור לא מהקהילה, זה בגלל שאני כזאת ללא קשר למוצא של בעלי.

הרבה פעמים גם אומרים לי "את כל כך ישראלית, שכחת מה זה להיות אתיופית" אנשים שמכירים אותי באמת יודעים שקודם כל אני אתיופית בכל המובנים, אוכל, חגים, מסורות, תרבות. אני מאוד מחוברת לאתיופיות שלי ואני חושבת שזה הסוד לישראליות שבי ולא הבריחה ממה שאני! זה החיבור לשורשים שלי וזה מה שעוזר לי להיות ישראלית….

ההבנה הזאת לקחה לי זמן כי כשהייתי צעירה יותר לא הייתי ממש מחוברת לשורשים שלי. רציתי מאוד להשתלב. ההורים לא דיברו איתי אמהרית בבית, גדלנו עם צברים בעיקר. בפנימייה הייתי האתיופית היחידה בשכבה. חוץ מהצבע שלי לא היו לי סימנים של אתיופית בכלל. באיזה שהוא שלב בחיים שלי, הבנתי שמשהו חסר בכל זאת אני אתיופית אז איפה החלק הזה בי .

השיא הגיע בשנות העשרים המאוחרות שלי. הלכתי לבנק ואישה אתיופית ביקשה ממני לתרגם לה מעברית לאמהרית ולא יכולתי! כי לא ידעתי לדבר אמהרית ועל האישה זה לא היה מקובל. היא חיכתה לי מחוץ לסניף הבנק ואמרה לי במילים מאוד קשות שזה לא הגיוני שאני לא מדברת את השפה שלי ושאני צריכה להתבייש והשתדלה לומר לי בעברית כדי שאני בטוח אבין. אני הייתי אקדמאית עם עבודה טובה וכולי גאה בעצמי אבל בשנייה אחת היא עשתה ממני כלום!

הבנתי שזה באמת לא הגיוני וזה נתן לי את הדחיפה והרצון להתחבר למי שאני באמת, לשורשים האתיופים שלי. ברגע שהתחלתי להתחבר שפה, לתרבות אז גם התחלתי לגדול נפשית ולצמוח. היום המשפחה שלי, הילדים ובעלי מאוד מחוברים לשורשים האתיופים ואפילו יש להם שמות באמהרית .

זה מעניין, כי היה לי משהו דומה כשעליתי. בהתחלה רציתי להיות מאוד ישראלית, אבל הבנתי שמה שאני מביאה זה חוזקות שאני חייבת לשלב ובעצם לייצר מן זהות חדשה, שיא שלי. אבל היום אני קוראת לעצמי ישראלית וגם דנית. לא ישראלית שנולדה פה, אבל ישראלית.

אני רוצה שנייה לקחת אותך חזרה להרצאה הזאת עם הנשים מן העדה. האמירה הזאת של "לך אין בעיות", כלומר לך יותר קל כי א,ב,ג, זה משהו ששמעתי ורסיה ממנה בכמעט בכל ראיון עד כה. מה מחשבות שלך על זה?

אני ישר עושה השוואה! מראה להן שגדלנו אותו דבר בדיוק, באותם הבתים, אותו הרכב משפחתי. אני מראה להן שזאת בחירה. כי אם אנחנו באות מאותו הרקע עם אותם הזדמנויות, ואני יכולתי, אז גם הן יכולות. בעצם כל אחד יכול, אבל הרבה פעמים אנחנו נתקעים בתוך המציאות הקיימת, באותו מעגל קסמים של …זה מה שיש….אבל כן אפשר לשנות! צריך להסתכל קדימה, להחליט מה אנחנו רוצים באמת ואז להתחיל לתכנן, לבנות תכנית, להציב מטרות, לקבוע יעדים ולהתחיל לעשות צעדים, אפילו קטנים. בשביל שנוכל להגיע למקום שאנחנו רוצים צריך לתרגם את החלומות לעשייה! זאת הדרך! זה לא קל אבל עם תכנון, עשייה והתמדה אפשר להתקדם ולעשות שינוי.

אני יודעת שאת אישה שעובדת מאוד קשה ובכל זאת, יש שוני בחיים שלך, גם מול המשפחה בין היום ואז כשהיית שכירה?

היום זה בשליטה שלי! יש לי את הבחירה, מתי לעבוד ועם מי לעבוד. זה נשמע אולי טריוויאלי, אבל היום אני מכינה סנדוויצ'ים לבית ספר וגן, אני מבשלת, משחקת עם הילדים, עוזרת בשיעורי בית, קוראת סיפור לפני השינה. זה משהו שלא הייתי עושה בכלל כי לא הייתי בבית. סדרי העדיפויות שלי השתנו. לפני כן, העבודה הייתה הדבר החשוב ביותר, היום המשפחה לקחה מקום ראשון ובגדול.

היום אפשר להיות אימא במאה אחוז וגם לעשות קריירה?

אני מאמינה שאפשר, אבל שוב, זה עניין של סדרי עדיפויות וצריך לדעת מה הגבולות שלנו, גם בעבודה וגם בבית. צריך להבין שלכל אחד מהתפקידים הללו צריך להקדיש זמן וחשיבות. כשאני בבית עם הילדים, אין עבודה, אין טלפונים, אין מיילים. באותה מידה כשאני בעבודה, אני מאה אחוז בעבודה. צריך לדעת מתי לחבוש כל כובע ומתי להסיר את הכובע. ככה אני מאמינה שאפשר לנהל חיים רגילים וגם לעשות קריירה. הדבר הנוסף הוא צריך ללמוד להגיד לא ולהתפשר על דברים מסוימים. אי אפשר להיות מעורב בכל דבר. אני גם לא מאמינה במולטי-טסקינג, לעשות דבר אחד כל פעם הופך אותנו ליותר מפוקסים ויעילים ומאוזנים ולכן גם מפנה לנו זמן. זה לא פשוט אבל בסופו של דבר פותר הרבה בעיות, חוסך זמן וכאבי ראש.

עוד מחשבות?

אני כל הזמן בתהליך של למידה, גדילה וצמיחה. אני מאמינה שאפשר להפוך חלום למציאות עם תכנית עבודה, מטרות ויעדים, אין סיבה שזה לא יקרה! ככה אני פועלת כלפי עצמי וכלפי הלקוחות שלי. משתדלת תמיד לראות את הצד החיובי ולהגיד תודה על הטוב והרע בחיי, ומבינה שדברים לא קורים לנו סתם והם חלק מתוכנית של היקום או הבורא, יש משמעות לכל דבר שקורה לי בחיים, חלקם אני מבינה וחלקם לא וזה בסדר. הכי חשוב להשתדל לראות את התמונה הגדולה!

אפרת, המון תודה לך! איזה סיפור ואיזה מסע! אני מאוד מצפה לראות את המשך הדרך שלך ומאחלת לך המון הצלחה!